בוקר אחד קמתי וגיליתי להפתעתי שאיבדתי את החיים שלי.
בהתחלה שפשפתי את עייני טוב טוב כי הייתי בטוח שאני חולם אבל
אחרי ששפשפתי אותם טוב טוב וגם צבטתי את עצמי כמה פעמים גיליתי
שאני בכלל לא חולם והחיים שלי באמת הלכו לאיבוד, חשבתי שבטח
איבדתי אותם בלילה כשישנתי, אז הפכתי את המיטה, וחיפשתי גם
בתוך הסדינים ומתחת לכרית וגם בחלל שבין הקיר למיטה ומתחתיה,
ומצאתי שם שתי גולות, גרב ישנה וחולצה שחיפשתי הרבה זמן אבל
החיים שלי לא היו שם.
אז חיפשתי אותם בשירותים ובמקלחת וגם במכונת כביסה אולי הם
נפלו שהורדתי בגדים.
אחרי זה גלגלתי את כל השטיחים בבית וחפשתי מתחתם ומתחת לספות
והארונות, והם לא היו בשום מקום.
התייאשתי הם לא היו בשום מקום התיישבתי באמצע החדר על השטיח
והרגשתי איך הדמעות כבר מאיימות לצאת והרגשתי כל כך חסר אונים,
לא ידעתי מה לעשות.
קמתי מהשטיח והסתכלתי מסביב ולא ראיתי אותם בשום מקום הכנסתי
את שתי ידי לכיסים והנה שם מכווצים בפינת הכיס שכבו החיים שלי
והסתכלו עלי בפחד חייכתי אליהם חיוך אמיץ ונתתי להם לעלות על
כף ידי ושנינו הסתכלנו זה על זה.
מאז אותו יום אני שומר עליהם טוב טוב ואפילו קשרתי בינינו סרט
קטן בצבע אדום וגם תליתי להם פעמון על הצוואר שהם לא יאבדו לי
יותר אף פעם, החיים שלי.