מאסתי. מאסתי בבי"ס.
אני כבר 11 שנים במקום המטומטם הזה ואת רוב ההשכלה שלי רכשתי
ברחוב, ולא שם. אני לא מדבר על השכלה תיכונית, של כמה זה 1+1,
מי אמר למי "של נעלך מעל רגליך", או אפילו מי היה חיים ויצמן.
אני מדבר על לדעת איך לדבר אל אנשים, איך לעמוד על שלך, איך
לנשק בחורה, או איך לקחת אוטובוס לתחנה המרכזית, ההשכלב של
החיים.
מאסתי. מאסתי באנשים.
חיים באופרת סבון מחורבנת כשם צריכים לחיות באורגיה המונית. כל
יום אני שומע על בגידות, ליכלוכים מאחורי הגב, גילויים חסרי
חשיבות שהם מגלים אחד על השני, השמרונות המינית שלהם, על טינה
שהם שומרים על מעשים בעבר ועל חששותיהם מהעתיד. כאשר אנשים
צריכים להבין, שסקס הוא לא רק כלי לביטוי אהבה, הוא בראש
ובראשונה תענוג. שצריך לחיות את הרגע, לשכוח את העבר ולשכוח
מהעתיד.
מאסתי. מאסתי בי.
למה לעזאזל אני צריך למאוס בהכל? למה אני לא יכול פשוט לאכול
את החרא כמו כל שאר האנשים וזהו? למה אני חייב שכל המיאוס הזה
יצטבר ויתפרץ באיזה קטע דבילי על מיאוס?
מאסתי. פשוט מאוד מאסתי.