רגש עדין מתפתח באיזור הבטן השמאלית.
זרם קטן צובט את העור מבפנים.
גודל וזורם אל הלב.
הגוף מקבל רעד מוזר, מנסה לשחרר.
הרגש עולה דרך הגרון, ואת עניי מגרה.
האף מדוגדג אך כמוני מבולבל.
עדיין לא מבין למה הוא קשור.
כבר הפסקתי להרגיש רע/טוב רק מרגישה נוכחות.
והחלל שמסביב ללב לוחץ ומתרגש לא מבין כמוני מה קורה.
שירה שבפנים מודיעה בקול חם, חכי אולי תביני מאוחר יותר.
שירה שבפנים לידה צועקת מקשקשת בזנב, מי חושב עלי עכשיו.
שירה שיושבת ומביטה בשתיהן ממלמלת חצי ברור, תפסיקי לחשוב,
תהני מהרגש. זה הדבר היחידי לצד אהבה שאמיתי וחזק.
חיוך מתהווה בקצה השפתיים שלי, האגו אומר שמגוחך.
הוא מתעצם ואפילו חושף שיניים.
כבר למדתי שאני אף פעם לא לבד.
והנה היא שוב איתי.

מדגדגת אותי מבפנים.






תודה לשירלי קינן שנתנה לי רעייון.