ישבתי בחדר השינה של ההורים והסכלתי דרך החלון הגדול לעבר
השדה, שעכשיו אחרי הגשם היה נקי ושטוף שמש מהגשם בצהריים.
השעה הייתה בערך 16:00 ויכולתי לשמוע את שירת הסנוניות בזמן
שעשו דרכן מעל ביתי, כנראה שהשדה היה חלק מן מסלול הנדידה
שלהן.
פתחתי את החלון לגמרי עד שכל הריח שאחרי הגשם נכנס לחדר ומילא
אותו באוירה קרירה חורפית. כל-כך רציתי שיתחיל לרדת גשם שוב,
ולא מבול...טיפטוף קל היה עושה את העבודה. לראות את טיפות המים
הזעירות נשברות על זגוגית החלון, לראות איך הכביש נשטף ונהיה
שחור הרבה יותר ממה שהוא כבר עכשיו, לראות את שמי אחר-הצהריים
הוורודים הופכים אפורים וקודרים, ללכת בחוץ ולהרגיש את הטיפות
המים הקטנטנות פוגעות בעדשות משקפיי, ואיך הקור מקפיא את האף
והאוזניים שלי, ואז לחזור הבייתה ולראות שהאף והאזניים שלי
אדומים מרוב קור, ופשוט לחייך על זה.
סקרתי את קו האופק וראיתי את כל הירוק שמסביב, ואת כל העצים
הערומים שכרגע נשארו רק חומים עם ענפים דקים מטפטפים את הטיפות
האחרונות של הגשם שהיה לפני שעתיים בערך. הסכלתי שוב ושוב
ונזכרתי בתמונות של אחותי מהטיול שלה באמסטרדם וחשבתי כמה אני
רוצה לצאת לטיול באירופה, ולהרגיש את הקור המקפיא בכל גופי
ופאקינג להנות מזה...
המשכתי לסקור את הנוף המרהיב שנגלה לפניי וראיתי את כל הפרחים,
הקוצים והעשבים השוטים שצצו בעקבות הגשם; רובם היו עשבים שוטים
ירוקים לרוב, וכשמתעמקים בתור העשבים האלו אפשר לראות עוד סגול
של דרדרים ופרחים קטנים לרוב, ומדי פעם היו פשוט שטחים ענקיים,
רחבים שלא נגמרים של סביונים צהובים שהשאירו רושם של שטיח צהוב
ענקי על פני השדה.
עכשיו שחשבתי על כל זה, רציתי יותר שירד גשם רק כדי לצאת החוצה
ולהרגיש את הגשם, לנשום את האויר הנקי, ולהרגיש את החורף.

כנראה שמשהו שם למעלה שמע אותי חושבת; השמש לאט לאט נעלמה
בין כל העננים הכבדים שהגיעו מכיוון מונוסון ושדה התעופה
והציפו את השמיים באפור שאני כל כך אוהבת, רוח קרירה-מקפיאה
התחילה לנשב בחוץ וראיתי את כל העצים בחצר שלי זזים בקצב אחיד
לניגונה של הרוח, ראיתי את כל העלים שהיו על הכביש מתחילים
לעוף במערבולות בערך מטר מעל הכביש, והרגשתי את רסיסי המים
עפים לתוך החדר.
הרגשתי איך כל גופי מתמלא לאט לאט באושר.

ירדתי במהירות למטה וניגשתי למטבח. הרתחתי מים והוצאתי ספל
גדול וירוק והנחתי אותו על השיש. הורדתי את הסוכר מעל לראשי
ותיון של ויסוצקי והכנתי לי תה מתוק מתוק כמו שרק אני יכולה
לשתות(3-4 כפיות סוכר לפחות), ועליתי במהירות למעלה.
החלון עדיין היה פתוח בחדר השינה של ההורים שלי הנחתי את ספל
התה המהביל על השידה הקטנה שנמצאה מתחת לרגליי, לבשתי את
הסווטשירט האדום שלי מהצופים, כרכתי צעיף שחור ארוך מסביב
לצווארי והתיישבתי על אדן החלון . הרמתי את ספל התה מהשידה,
נשפתי לתוכו לקרר אותו במקצת ולקחתי לגימה ארוכה ומרעישה מן
הספל הרותח. הרגשתי איך התה מחמם לי את כל הפה ואיך הוא יורד
במורד הגרון שלי ומחמם את כל בית החזה שלי עד שהוא ירד לתוך
הבטן שלי ונתן לי תחושה של חמימות. הגשם הוסיף לרדת ולהתחזק כל
10 דקות בקצת יותר. הרגשתי את הרוח הקלילה והקרה מנשבת לתוך
החדר מביאה איתה את הקור האירופאי הזה שכל כך אהבתי.
חשבתי שמצב לא יכול היה להיות מושלם יותר ואז לפתע הפסקת
חשמל.
חשבתי שאין מאושרת ממני בכל העולם. הדלקתי את הרדיו שעבד על
סוללות, על גלגל"צ ושמעתי שירי חורף ואז השיר האהוב עליי של
הביטלס התנגן ברקע:Lucy in the sky with diamonds.

רציתי להדליק סיגריה אבל הייתי מאושרת מדי בשביל לקום וללכת
להביא את החבילה שהייתה אצל אחותי בחדר שלה שעוד היה במרתף שזה
היה עוד שתי קומות לרדת וגם עוד לצאת החוצה ואי אפשר לעשן בבית
אז בקיצור נשארתי בפינת האושר הקטנה שלי ,כאן על אדן החלון,
ללגום מן התה החם שלי ופשוט לצפות בגשם ולראות איך הוא מנקה את
האויר ואת כל הרחוב ולהנות מהשיר שהתנגן ברדיו ומהחורף ששרר
בחוץ, להנות מהבית הריק שלי ואולי אחר-כך לתפוס תנומה ארוכה
ארוכה ולחלום על הקיץ...על השמש, הים, הגלים וה...טוב, זה כבר
סיפור אחר.