לילה. כולם ישנים, ספונים במיטותיהם החמימות ועטופים בסדינים
ורדרדים מלטפים. הם חולמים. הם לא מודעים לקיומו של העולם
האכזר הנמצא מחוץ לחלונותיהם. שתי דמויות כהות צועדות חרש
בחסות החשיכה. לפתע, הן מזנקות לחלון פתוח של אחת הדירות,
ולפני שהספקתם לומר "בנימין אדלר", הנה הן שבות ומזנקות החוצה
- בידיהן ספרון קטן, מעוטר בציור של עכברון חייך, ובפיהן בבת
צחוק.
אלה היו אנחנו, והספרון הוא יומנו הסודי בהחלט של פיטר פארקר,
הלא הוא ספיידרמן.

"יומני היקר,
עברו כבר שלושה ימים מאז הצטרפתי לאקדמיה לגיבורי על. אני
עדיין מרגיש קצת חריג, אבל לאט לאט אני מנסה להצטרף למעגל
החברתי. אתמול, למשל, ניסיתי לשבור את הקרח במועדון. פלאש
גורדון בדיוק הראה לחבר'ה איך הוא פותח לוונדר-וומן את החזייה
תוך שתי עשיריות השנייה, ואני ניצלתי את ההזדמנות להראות קצת
מהכישורים שלי על-ידי כך שנדבקתי לקיר. הם כנראה מאוד התרשמו,
כי הם צחקו הרבה והצביעו, למרות שנדמה לי ששמעתי את קפטן
אמריקה מסנן 'האינטגרציה הזאת, אלוהים...'"

"יומני היקר,
מחר תחרות התחפושות הגדולה של האקדמיה, בה כולם מציגים לראווה
את תלבושותיהם הססגוניות, איתן ילחמו בפשע. דודה מיי התותחה
מיהרה ושלחה לי תחפושת ממש יפה ומושקעת. יש לי קצת בחילה, אבל
זה בטח כלום - אני לוקח את התחרות בהליכה. נראה לי שמצאתי גם
חבר חדש, ברוס ויין. הוא ממש כלי, היית צריך לראות את החיוך
הגזעי שלו, כשהכרזתי בפניו על ידידותינו. אני חושב שאני הולך
להנות כאן."

"יומני היקר,
נראה לי שהבנתי מה הייתה הבחילה אתמול. זה היה חוש העכביש
המסריח שלי, שהזהיר אותי מפני התחרות. איך אני אמור להתמודד עם
הנבואות הללו, כשכל מה שיש לי זו בחילה מחורבנת! אני שונא את
חוש העכביש שלי.
הסימן הראשון היה כשראיתי את התלבושת של וולברין, והבנתי שזה
לא יהיה כל-כך קל. מזל שהתלבושת כוללת מסיכה, כך שלא ראו את
הפנים שלי כשעליתי עם הטייטס הארורים האלה. העסק רק הדרדר
כשראיתי מזווית-עיני את וונדר-וומן מתלבשת לקראת תורה. אני
שונא את דודה מיי והלייטקס הטיפשי שלה."

"יומני היקר,
אתה החבר היחיד שלי, כולם שונאים אותי כאן עכשיו. בבוקר
התעוררתי וגיליתי שאיש הקרח הקפיא לי את האסלה. שוב. כל היום
אני מרגיש כאפות הולכות ומתחזקות על העורף באדיבות דנידין.
ואיך אפשר לשכוח איך סופרמן השתמש בראיית הרנטגן שלו וסיפר לכל
הבנות על הגרב המגולגלת שלי.
הכי גרוע זה חוש העכביש הפאטתי שלי, שמתעקש להזהיר אותי כל
פעם. זה כמו מכבש עצום שנוסע מעליי הלוך וחזור, חזור והלוך.
ניסיתי להסביר את זה לברוס, אבל הוא תקע בי מבט מתנשא והלך
לעשן עם סופרמן בפינה של הגיבורים הקולים."

"יומני היקר,
החוש היה היום חזק מתמיד. כרגיל, הוא לא עזר לי בכלל. ברוס
וקלארק שמו את תחפושות באטמן וסופרמן שלהם, וגררו אותי מארוחת
צהריים למסדרון. ניסיתי לברוח באמצעות כוח העכביש העצום שלי,
אבל הם פשוט תקעו לי מכות רצח. תאמין לי, ווג'י עם טייטס זה
הרבה יותר כואב ממה שזה נראה. הרופא אומר שייקח לי כמה ימים
לשבת שוב.
לפחות בעיר שלי לא ילעגו לי. הממ, שוב הבחילה הזו."