כשהאורות רדומים
והאנשים שלהם כבר עמומים
השמש רק עולה
זה ההסכם שלה
כי גם האורות כבר עייפים
מלהאיר את המציאות העגומה

ולפעמים גם השמש עצובה
אז היא מתעטפת בשמיכת צמר-גפן אפורה
ובוכה
אחרי הכל גם היא עייפה
לא סתם היא הגיעה עם האורות להסכמה
היא ביום והם בלילה

ועכשיו היא מכבה סיגריה עם הרבה הבעה
ומניחה את השפורפרת במקומה
אחרי שהקראת לה שירי מלחמה
שירי אהבה
שמיועדים לאחת שגורמת לך לחייך עם הזריחה

ועכשיו היא מתכרבלת בשמיכה לבנה
עם כתמים ישנים של אהבה
מתנתקת מהמציאות שעייפה כבר מעצמה
והולכת לחלום עלייה כמו שהיא רוצה

לא סתם קשה לה לקום בבוקר.