|
כשהאורות רדומים
והאנשים שלהם כבר עמומים
השמש רק עולה
זה ההסכם שלה
כי גם האורות כבר עייפים
מלהאיר את המציאות העגומה
ולפעמים גם השמש עצובה
אז היא מתעטפת בשמיכת צמר-גפן אפורה
ובוכה
אחרי הכל גם היא עייפה
לא סתם היא הגיעה עם האורות להסכמה
היא ביום והם בלילה
ועכשיו היא מכבה סיגריה עם הרבה הבעה
ומניחה את השפורפרת במקומה
אחרי שהקראת לה שירי מלחמה
שירי אהבה
שמיועדים לאחת שגורמת לך לחייך עם הזריחה
ועכשיו היא מתכרבלת בשמיכה לבנה
עם כתמים ישנים של אהבה
מתנתקת מהמציאות שעייפה כבר מעצמה
והולכת לחלום עלייה כמו שהיא רוצה
לא סתם קשה לה לקום בבוקר. |
|
|
כל היוצרים בבמה
- הם אני.
כל השירים אני
כתבתי. וגם את
כל הסיפורים.
והמאסות.
כווווולם זה
אני.
אבל מה,
פלסטיקה זה לא
התחום שלי.
את זה הכלב שלי
עושה.
-מוקי מסכם הכל
בשתי מילים.
"אני אלוהים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.