ניקול עילם / בתולה |
קירות לבנים עירומים
לבד במיטה שהכירה זרים
נותרת בלי רוח חיים.
מוות זמני שעוד רגע יחלוף
בדידות שלרגע נגמרת
השקט חוזר, מטשטש ומפזר
הדממה שבחדר חודרת.
הסדין מאדים, הלב מדמם
והשמיכה מסתירה
משפטים סתומים שלא מקלים
רוח ערב קרירה, מביטה בתקרה
בשפתיים בוערות, מסננת קללה
שוכבת, כואבת בוכה מחוללת
הוא חותם על גופך, בתולה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|