יורגי ויינריך / חורף |
של דמעות קפואות,
עצורות מכסה
את עיני הלבנות.
נטיפי קרח
שבוכים במקום
העיניים שלי
ונוטפים על
הלחי, ניגרים
ואוכלים את העור.
והעיניים שורפות,
נכוות מקור,
מאדימות,
מתעוורות.
בחוץ כבר לא חורף,
כבר לא קר.
אז למה קר לי?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|