New Stage - Go To Main Page

ניקול עילם
/
אף פעם לא משתנה

"אני לא מבינה", אני מביטה בך במבט פתטי ביותר. "אני לא
מבינה". אתה עדיין שותק. "אני לא מבינה, אני לא מבינה,
אאאננייי לאאא מבינההה", אני צורחת ופורצת בבכי. תפסיק
להסתכל עליי ככה, תפסיק לרחם עליי.
"אני לא מבינה", אני לוחשת בבכי.
"מה לולי, מה את לא מבינה?", אתה נשאר רגוע.
"אני לא מבינה איך יכולת לוותר בכזאת קלות." אתה תמיד היית
מופתע מהמזוכיסטיות הבלתי פוסקת שלי. שתיקה.
"תסתכלי על עצמך טלי, fuck, את באמת לא מבינה?", אתה צועק עליי
בקול תקיף. אני מביטה בך בשפתיים רוטטות, במבט המום ובריסיי
בובה רטובים, כמו כלבלב.
"אאוץ'", אני לוחשת וממשיכה להסתכל עלייך, לא מזיזה ממך את
המבט.
"זה אף פעם לא משתנה." אני פולטת חלושות, אתה מביט בי במבט
שואל, "זה אף פעם לא משתנה." אני צורחת, "אני לא משתנה, אתה לא
משתנה, זה אף-פעם לא משתנה, אני אף פעם לא משתנה." אני עכשיו
כבר ממש בוכה, רועדת, מנסה לנשוך את השפתיים, שלא יפלטו יבבות.
"את כזאת ילדה קטנה", אתה זורק אחרי כמה דקות.

"אני מצטער, לולי", אתה מביט בי במבט מיוסר ומתקרב לחבק אותי.
אני בהתחלה דוחפת אותך ואתה לא עוזב, אנחנו שותקים כמה זמן,
מחובקים ואני מכתימה לך את המעיל בדמעות שחורות, "זה בסדר,
כולם מצטערים."
"זה אף פעם לא משתנה."



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 19/3/03 17:30
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ניקול עילם

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה