דיברתי איתך כמה חודשים כמעט כל יום.
עברנו הרבה תקופות ביחד חלק טובות וחלק רעות.
באמצע את גרת מעט זמן בחו"ל אבל כבר מאז...
את תמיד נשמעת טובה מדי מכדי להיות מציאותית... אני ידעתי את
זה.
מסתבר שטעיתי, טעיתי בגדול.
כי את כל כך יפה, חברותית, חכמה, אמיתית ועוד כל כך הרבה דברים
שאני יכול להגיד אבל אין מקום בשביל כולם.
אחרי הכמה חודשים הגיעו השלושה ימים האלה. ביום הראשון דוד שלי
נפטר... אבל את, את גרמת לי לשכוח הכל להיות במין מצב של שמחה
תמידית.
לא יכולתי להפסיק לחשוב עליך בשום מקום... התמכרתי.
ביום השני היתה את ההלוויה ישר כשהגעתי הביתה יצא לי לדבר
איתך.
אני לא זוכר מי התקשר, אני רק זוכר כמה נהניתי בשיחה הזאת ואיך
את ידעת מה להגיד והכל זרם.
ביום השלישי זה היה היום הולדת שלך. במשך איזה חצי יום תיכננתי
כבר איך להפתיע אותך ולנסות לעשות לך רק טוב.
כל הלילה לא הצלחתי לישון כי חשבתי שאני לא אצליח להתעורר
בבוקר כדי לעשות את כל מה שתכננתי בשבילך אבל מסתבר שבסוף
הצלחתי אחרי הכל.
שלושה ימים בגן עדן... שלושה ימים רצופים שראיתי בהם אותך, עוד
כמה חברים חלק מהזמן אבל בעיקר אותך.
אחרי השלושה ימים האלה דיברנו פחות וגם נפגשנו פחות אבל עדיין
לא הפסקתי לחשוב.
גם את כנראה לא הפסקת לחשוב אבל על מישהו אחר, היית כנה אני
אוהב אותך גם בגלל זה...
לא ציפיתי ליותר מדי אז גם לא נפגעתי, עדיין הייתי עסוק בלעכל
את העובדה שבכלל קיימת מישהו כמוך.
ואת, את הפגנת את הייחוד שלך בכל כך הרבה מקרים כמו במקרה
שבאמת נכנסתי לדיכאון ואת בעשר דקות בערך שלפת אותי ממנו למין
תחושה מתמשכת של אופוריה.
ועדיין כלום לא השתנה...
וכנראה שתמיד אני גם אזכור את השלושה ימים האלה גם בגלל שאני
אוהב להיזכר בחלקים הטובים שהיו במשך השלושה ימים האלה וגם
בגלל שנכפה עליי כל שבוע כמעט להיזכר בחלק הרע שהיה במהלך
הימים האלה... |