זהו סיפור קצת מוזר על ילדה מוזרה בעלת כוחות מוזרים שאהבה
לעשות וליצור דברים מוזרים. אותה הילדה נולדה ביום מיוחד, ביום
הראשון של החורף, היא נולדה בארץ קרה ועל כן כל הארץ היתה
מכוסה שלג אותו יום וביחד עם השלג הלבן באה גם שמש בהירה על כן
כולם החליטו לקרוא לילדה אור. אור גדלה לה ביחד עם שאר הילדים,
היא היתה יפה אבל רק מעטים שמו לב לזה, כל השאר פשוט לא הסתכלו
לכיוונה של הילדה המוזרה הזאת. היא תמיד ניסתה להיות חלק מכולם
אבל איכשהו זה אף פעם לא יצא לה, היא תמיד היתה שונה, וכך גם
כולם התייחסו אליה. אור תמיד התעניינה בסיפורי אהבה בגלל שלה
עצמה לא היה אחד כזה או ליתר דיוק לא היה בן אדם שהיא אהבה,
אהבתה של אור היתה המוסיקה, המוסיקה היה הדבר היחיד שהסב לה
אושר, היא אהבה לרקוד היא אהבה לשיר, למרות שכולם אמרו שלא
יוצא לה והיא סתם משתדלת אבל זה לא ממש הזיז לה. בגיל 10 אור
חוותה בפעם הראשונה אושר אמיתי, היא הופיעה באיזה הפקה קטנה של
בי"ס אבל כשהיא עלתה לבמה בסוף ההצגה מול כל הכפיים האלה...
אז, רק אז היא הרגישה אושר אמיתי אושר שהיא לא תחווה יותר אף
פעם בגלל שהיא ידעה כבר אז שהיא לא מיועדת להיות מאושרת, החיים
שלה נועדו בשביל לסבול.
כשאור היתה בת 13 בערך היא התחילה להתעניין בכל מיני דברים
שגרמו לחברה להסתכל עליה בצורה עוד יותר עקומה מאשר קודם, אור
התחילה להתעסק בסיאנסים ובכשפים ובכל מיני דברים על טבעיים,
הדבר הזה משך אותה אליו כמעט כמו שהמוסיקה בזמנו, אבל המוסיקה
עדיין נותרה אהבתה העקרית. באחת מהשיחות שלה על לוח הסיאנס
נאמר לה שהיא מיוחדת ושהיא שונה ושלא תנסה להיות כמו כולם כי
היא לא כמו כולם! בהתחלה אור נבהלה מזה... "אני... אני שונה...
זה לא נכון... אסור לי... זה לא טוב להיות שונים, נכון?..."
אבל עם הזמן חילחלה לתודעה שלה העובדה שהיא שונה והיא נעשתה
מודעת יותר לכל מה שקורה לה, רק אז היא קלטה למה כולם מתייחסים
אליה ככה, למה אלה שאוהבים אותה אומרים לה שהיא מיוחדת ולמה
היא לא מפסיקה לריב עם כל המשפחה שלה למרות שהיא אוהבת את
המשפחה מאוד...
אור הפכה למין אדם שמסתגר בעצמו, שלא מראה רגשות, היא לא אהבה
לגרום סבל לאנשים, היא אהבה לגרום להם לחייך ולכן היא שמרה את
כל רצונותיה שלה בפנים וריצתה את כל סובביה תוך כדי ידיעה שהם
לא יחזירו לה בטוב ולמרות כל מעשיה הם יגרמו לה סבל רב
ומתמשך... אור לא נועדה לשמוח, אור נועדה לסבול...
אור שמה לב שמזג האויר מתנהג לפי מצב רוח לה, כשהיא עצובה הכל
אפור או חם עד כדי טירוף, אבל כשהיא שמחה זה מזג אויר בהיר
ושמח, שבו כולם היו יוצאים מהבית ונהנים.
יום אחד אור פגשה בן אדם שבא מרקע קצת שונה משלה, אצלו הכל היה
טוב בחיים היחסים האבות הציונים... אור כל כך קינתה למרות שהיא
ידעה עמוק  עמוק בתוך תוכה היא יותר טובה מאותו אדם. ואז, נמאס
לה היא רצתה להשתחרר, היא רצתה גם להיות מאושרת, היא רצתה
לעוף...
היא התחילה להתנהג לפי הלב ולא לפי המח, היא התחילה להתלבש כמו
היא רצתה , להסתובב עם מי שמתחשק לה, התחילה לשתות, לעשן,
להתדרדר בלימודים... ולמרבה הפלא לא היה איכפת לה...
יום בהיר אחד בו אור היתה מאושרת היא קיבלה הזמנה להשתתף באיזה
תחרות ריקודים, כנראה המורה שלה המליצה עליה כי הריקוד
והמוסיקה זה היה הדבר היחיד שהיא המשיכה להתמיד בו כמו קודם.
הקטע בתחרות הריקודים הזאת היה שאת מגיע לשם ובוחרים לך בן זוג
ואת צריכה להסתגל אליו תוך חודש. זה היה חודש יולי ככה
שבתחילתו מזג האויר היה חמים ונעים וכך גם אור, היא מצאה שבן
זוגה הוא בן אדם מעניין ומצחיק להפליא קראו לו אביב והוא היה
פשוט מקסים. היה לועור בצבע חום בהיר כמו שוקולד והוא נראה כל
כך רך ונעים, עיני אגוז ושיער תלתלים... אור היתה בעננים היא
נהנתה איתו כל כך. הוא לא חשב שהיא מוזרה הוא חשב שהיא מדהימה,
הוא גם כן היה מאושר כי חשב שמצא את אהבת חייו. הם ערכו שיחות
אל תוך הלילה והתאמנו להם בכיף ואז הגיע התחרות, שניהם היו
עצבנים כל כך שעד שהגיע תורם הם פשוט ישבו להם באיזו פינה
מחובקים, פשוט לבד, בלי העולם... בתחרות הם הגיעו למקום השני
ושמחו עד הגג. הם החליטו לשמור על קשר וקבעו להפגש, הם ניפגשו
כל הקיץ ובתחילת שנת הלימודים ואז הגיע יום הולדתה של אור, זה
היה יום סגרירי אפור והשמיים פשוט לא הפסיקו לבכות, הם בטח
ידעו מה הולך לקרות, אור התקשרה אל אביב והתחננה שלא יבוא, שיש
ל הרגשה רעה אבל הוא לא הקשיב ורצה להיות עם אהבתו ביום
הולדתה. הוא יצא לאסוף אותה על האוטו של ההורים הם נסעו ובילו
והיו שמחים ומאושרים, אבל אותה הרגשה עדיין הציפה את אור כל
הזמן, מזג האויר לא היה לצידה, משהו רע הולך לקרות, אבל מה?
כמו שאמרתי קודם זה היה יום סגרירי ואפור מלא בגשם ובקור ונהג
אחד לא זהיר וכביש חלק ותאונה גדולה ו... וכך באותו היום
הראשון של החורף לאותה שנה מת לו אביב באותה התאונה, אור נפצעה
אבל יצאה בחיים ועל כרטיס ברכה אלמוני בבית החולים היה
כתוב:"אור לא נועדה לשמוח, אור נועדה לסבול..."