New Stage - Go To Main Page

קרן קהיל
/
רגע אחד אחרי המוות

אני לא מבינה איך, אני לא מבינה למה עשיתן לי את זה. מה, בגלל
שעלינו לתיכון לתוך שכבה חדשה אתן שוכחות את מה שהיה קודם? את
מי שהיה קודם? אז אני לא פתוחה וידידותית כמוכן, אז זה אומר
שצריך לשכוח ממני? שאין לי יותר ערך? אתן טוענות שאני שקטה
מדי, אבל אתן לא טורחות לפתוח את האוזניים כשאני פותחת את
הפה.
ועכשיו אתן אומרות שאני חסרה לכן, ממרות בבכי על כך שאני לא
אהיה שם יותר.
אבל באיזו צורה אני אהיה חסרה לכן? לא יהיה לכן למי להתקשר
לעזרה בלימודים? לא תהיה מי שתקשיב לכל הצרות שלכן ותהנהן? לא
תהיה מישהי שתוכלו להגיד לה "לא משנה" וללכת להתלחשש בצד? למי
בדיוק אני אהיה חסרה? למה אני אהיה חסרה?
איך אני אהיה חסרה??!
לעזאזל איתכן, לעזאזל עם כולכן.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 19/3/03 11:50
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קרן קהיל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה