שלולית של בוץ,מים עכורים.
זה מה שאני.
בהתחלה גם אני הייתי טהורה,נקייה,צלולה,
אבל עכשיו אני רק מכוערת,מלוכלכת,
טמאה.
וכל פעם שעוברים מעליי,אני נהיית עכורה יותר,
צלולה פחות.
נדמה לי כי התקופה שבה הייתי צלולה,הייתה קצרה מידי,
תקופה שהייתי רוצה לאמץ לי שוב,
על חטאי להכות.
גם את הנחל בו שהיתי תקופה,עד שהתייבש אט אט
עיכרתי,הפחתי גם כן לטמא.
ועכשיו נשארתי רק אני לבדי שוב,טמאה,
מחכה שוב לגשם הבא,רק שלא אתייבש,
רק שלא אהייה,
טמאה.