ככה זה בעולם שלנו, כשמישהו רוצה לעשות משהו, הוא צריך להשתדל
הרבה בשביל שבכישלון יהיה פחות כואב. אבל זה לא היה ככה
בהתחלה. ככה תכנתו המורגים. פעם, עוד בתקופת האנצים, היה אפשר
לעשות כמעט כל מה שרצית. היו אפילו אנשים שהיו במרחק נגיעה
מהעולם שבחוץ. אבל היום זה לא ככה. כנראה המורגים לא אוהבים
שמתקרבים אליהם, או אולי הם לא אוהבים הרפתקנים בכלל. אפילו
הגיבור שלנו, מיסק, שעבר את גבולות הגדר הסינטטית, לא יכול
לעשות כלום היום, וזה בגלל הכלבים השומרים על מחסום ברדי (שגם
הם תוכנתו ע"י המורגים) שכרתו את שתי רגליו בהרפתקה האחרונה
שלו. היום הוא יושב בביתו, על כיסא גלגלים, ומתבייש לצאת
החוצה. הילדים לא היו עוד בחיים כשהוא היה גיבור, והם מכירים
אותו בתור האיש בלי הרגליים, או האיש של המורגים.
כנראה נצטרך לחכות שהאנצים יחזרו, אולי. אבל הם התקווה
האחרונה...