באיזה שהוא שלב, דנה נשברה.
אם לא כדנה, כמשהי אחרת, היא חייבת לדבר איתו.
דנה פתחה יוזר חדש באייסיקיו.
ניקול טיילור
הכירה את עצמה כישראלית שגרה בפלורידה, גולשת, יוצאת, ויש לה
חבר. הקליק היה מאוד מהיר, הם דיברו, על הכל. אסף מאוד חיבב
אותה. ניקול אמרה לו שהיא באה לארץ בשבועות, ושאלה אותו לאן
כדאי לצאת...

"תבואי לUV, תהיה מסיבה עולמית, וחוצמזה אני מת לראות אותך"

קבעו להיפגש, דנה ידעה שניקול תבריז, אבל היא תהיה שם, בשיא
המקריות.

מסיבת שבועות בUV, דנה מגיעה, ואחרי שעה וחצי מאתרת את אסף.
לוקח לה זמן, אבל היא ניגשת מחבקת אותו מאחורה...

"היייייייייי!! דנה! מניינים??"
-"הכל טוב.. מה איתך, מה אתה עושה פה??"
"מה שאת עושה פה"...

במשך הערב עוד דיברו והחליפו כמה מילם, כמה מבטים... דנה שלחה
לו הודעה "תודיע לי כשאתה הולך".

נגמרה המסיבה, דנה וחברתה עלו לאוטובוס, ובדרך ראתה את אסף
ונשקה לו לשלום. באוטובוס ישבה וקיבלה הודעה חזרה-
"מי זה??"

"מיה, אני לא בזכרון שלו, אני לא מאמינה"

דמעות עלו בעינייה, יושבת תמימה, לא מבינה.

דנה נשארה בקשר רק עם אורי ושיר.
אורי סיפר לה על ההכנות למסיבת הסיום שלהם, בבית הספר.
לדנה עלה הרעיון להגיע, אך אורי ביטל אותה מסיבה פשוטה שזה רק
למשפחה. אבל דנה, שהתגעגעה לאסף, לא עניין אותה כלום. דנה, בלי
שום עכבות, דיברה עם אחת המורות, ועם מנהלת בית הספר (!) בטענה
שהיא כתבת "ראש 1" שבאה לסקר את הארוע.
הגיעה לה עם חצאית מיני שחורה, מגפיים שחורות וחולצה לבנה בעלת
מחשוף, הסתובבה בין האורחים על הערב, הרגישה קצת לבד.
באיזשהו שלב, היא דיברה בטלפון, והרגישה צל מעליה, הרימה את
הראש, והנה הוא עמד מולה. כמעט שמטה את הנייד מידיה, לקחה
נשימה ארוכה.

"מניינים?"
-"הכל טוב, מה איתך?"
"סבבה... (מוריד את מבטו לכיוון חצאיתה של דנה) מה זה?"
-"זה... תג... אני כתבת..."
"אוקיי... ולמה את לובשת את זה פה?"
-"כי... אני... אאא... עושה כתבה"
"על הופעת הסיום שלנו??" (בהבעת זלזול)
-"אאא... ב... בערך"
"הבנתי".  

התסתובב והלך ממנה עם חולצה כחולה כהה כשבגבה מעוטר המספר 28
בצהוב, של קאסטרו.

אז זה היה שהיא הבינה, שלא משנה מה הוא יעשה, לא משנה מה יקרה,
גם בעוד 5 שנים,
כשהיא תראה אותו, העיניים שלה תמיד יברקו
כשהוא ייגש אליה, היא תמיד תחייך
וכשהוא יילך ממנה, היא תמיד תבכה.