אסף ודנה המשיכו לדבר באייסיקיו, אבל פחות כי הוא נשאר אדיש.

גיא לעומת זאת, שגם הגיע אליה לאייסיקיו דרך שיר, לא הפסיק
להחמיא לה. הוא אמר שהוא אוהב את העיניים שלה, ואת השיער...

יוום אחד, דנה גילתה מחברה שלה, שהייתה ידידה מאוד טובה של
תומר, חבר של שיר, שתומר בגד בה.

דנה הרגישה מחוייבות לעשות עם זה משהו. שיר חייה בשקר.
דנה ידעה שגיא ידיד מאוד טוב שלה, ולכן החליטה להתייעץ איתו.

דנה החליטה לסוע לשם שוב, ובאותה הזמדמנות לתת לניר הזדמנות
שנייה.

כשאסף שמע את זה, להתפעתה של דנמה, הוא מכמעט יצא מכליו.
"למה את רודפת אחריו ככה???"

דנה הרגישה בשמץ של קנאה.
"אני חייבת לדבר עם גיא, אני רוצה לראות גם אותך, אז אני אצלצל
כשאני אגיע"

דנה הגיע לגיא, וראתה נער הרבה יותר נאה וחתיך ממה שהיא
זכרה...
הם דיסקסו את עיניין שיר, וגם גלשו לאסף וניר, דנה סיפרה לגיא
הרוב. דנה לא ידעה מה לעשות עם שיר, כי שיר והיא רבו באותה
תקופה, ואם הייתה באה ומספרת לה על תומר, שיר לעולם לא הייתה
מאמינה.
דנה לא שמה לב לשעון, עד שהנייד שלה צלצל, או יותר נכון אסף...


"איפה את?"
-"אצל גיא..."
"את כבר פה ולא צלצלת?? אוקיי, הבנתי..."
-"לאאא... הייתי חייבת לדבר איתו.."
"לא יודעת אם אני רוצה לראות אותך עכשיו, אני פגוע"
-"חחח נוו.. אני רוצה לראות אותך. אפשר?"
"נראה, אני אודיע לך עוד מעט אם אני יכול".

בינתיים צלצלה לניר, וזה אמר לה להתקשר עוד 15 דקות.
בינתיים יצאו דנה וגיא לטיול, גיא היה נחוש להשלים בין דנה
ושיר, וקבע עם שיר בגן ה' באייר.

שיר ודנה השלימו, והאמת על תומר נשארה מתחת לפניי השטח.
אסף וניר הודיעו שלא יוכלו לראות אותה היום, ושייפגשו בהזדמנות
אחרת.

אסף ודנה קבעו שוב להיפגש ב18/3, במסיבת פסח ב"קאזה", שוב
מועדון בקרבתה. אך לידיד של דנה הייתה יומולדת, וגם הוריה לא
הרשו לה לצאת במצב המדיני הקיים, לכן נלאצה להבריז לו.

במהלך החופשה, הוא הציע לה לבוא ל"דום" למסיבה בליל הסדר, אך
היא לא יכלה כי חגגה אותו בצפון.

דנה הרגישה דחף חזק לצלצל אליו, ובלי לחשוב פעמיים, עשתה.

אסף היה עם חבר שלו בדרך לעיר לקנות סטיקלייטים למסיבה, השניים
דיברו וצחקו, כמו תמיד, עד שחבר של אסף לקח את הטלפון ודיבר עם
דנה...

"אסף שואל אם את רוצה להיות חברה שלו"
-"חחחחח מממש... קודם נראה אותו אח"כ נחליט"

ואז אסף לקח חזרה את הטלפון-
"אה, זה לא? -אוקיי"
-"זה לא לא, אבל זה גם לא כן... "

ואז התהפכו היוצרות. מחלום שחשברה שהתגשם, הפך למרדף שלה
אחריו. שוב.

"נו אני חוזרת בי..."
-"לא, זה אבוד"
"בבקשההההה...?"
"רגע, ואם נהיה חברים, איך ניפגש?"
-"אם נהייה חברים..."
"אנחנו כבר לא נהייה, זה אבוד"
-"אם היינו חברים, יש הורים יש רכבות, זה לא בלתי אפשרי"
"אם היינו חברים, הייתי בא אלייך כל יום..."
-"אאוץ'"
"כמה זמן אנחנו מכירים? כמה זמן אנחנו מדברים? זה נראה לך
מספיק שנהייה חברים?"
-"זה מספיק כדי שתציע לי להיות חברה שלך?
"לא יודע, אבל זה כנראה מספיק כדי שתגידי לי לא...."

דנה התחננה עוד קצת, אסף אמר שהוא יחשוב על זה, והם ניתקו.
דנה שיחזרה שוב ושוב את השיחה בראש שלה, ולא הבינה.
הוא היה רציני?
הוא צחק?
פיספסתי את ההזדמנות להיות איתו?
עשיתי מעצמי צחוק?
מה הלאה?

היא לא ידעה מה לעשות, ונשארה בחוסר וודאות עם המון סימני
שאלות בקשר לאותה שיחה.

"דנה, יש משחק נגד חברים שלך השבוע"
דנה הלכה למשה, רכז הספורט, וסידרה את כל הפרטים.
ביום שלישי, ב18:00 היא נמוסעת עם אוטובוס הנבחרת.

דנה התקשרה לאורי, להודיע לו שהיא מגיעה
אורי אמר לה שניר ואסף באילת, אבל גיא כאן,
מדנה הציעה שיפתיעו אותו ויביאו אותו בלי לומר לו מי מחכה לו
שם,
וכך עשו.

הוא הגיע, הם התיישבו. תוך כדי שיחה, בלי שום התראה מוקדמת, אך
בתיאום מוחלט, שילבו אצבעות. דיברו על סרט שתיכננו פעם לראות,
וגיא הוסיף והציע גם בית קפה לתוכנית האומנותית של אותו ערב
מתוכנן. לאחר מכן היה צריך ללכת, נשק לה לע הלחי לשלום,
ונפרדו.

כשהגיעה לביתה, כתבה לו שהם יוכלו לצאת רק עוד שבועיים כי יש
לה טיול השבוע, הוא מצדיו ענה בשאננות-
"אל תדאגי, נעשה את זה מתישהו.... "

היא כמובן נפגעה, קלטה שהיא לא הכי בראש שלו כרגע, ונסוגה.

האמת, שהחליטה לסגת מכל החבורה לעת עתה.