דנה המשיכה לדבר עם ניר, אסף, אורי ושיר. עם נופר התנתק כבר
הקשר, ולדנה די הוקל
שניר המשיך לדבר איתה ברמיזות, המשיך להתחנף:

"אוף אז גם היום את לא באה אליי??
אי אפשר שאני רואה אותך פעם בחודש!!!"
-"נירוש, באמת שאני מנסה.."
"תנסי יותר חזק!
ותבואי כבר קיבינמט!!"

סופסוף יום שישי אחד, הצליחה דנה לשכנע את ההורים שלה להסיע
אותה, ולהחזיר אותה. היא דיברה עם ניר, והוא אמר לה שכשהיא
תגיע שתרים אליו צלצול.

דנה הגיעה, והחליטה קודם לעשות לשיר הפתעה, וללכת לבקר אותה.
אחרי חצי שעה צלצלה לניר, ולא הייתה תשובה. ניסתה שוב כל 10
דקות, ולא הייתה תשובה, ניר לא ענה לה. דנה נזכרה שבשעות האלה
הבנים משחקים כדורסל, ושיר הציעה שיילכו לשם לבדוק. הגיעו
הבנות למקום, והמקום חשוך וריק. מדנה התייאשה וצלצלה לאסף.

"אסף... מניינים, איפה אתה?"
-"בבית... ואת?"
"בערך ליד הבית שלך..."
-"מה?! מה את עושה פה?"
"הייתי אמורה להיפגש עם ניר... אבל הוא לא עונה לי.."
-"אה,תני להבין, אני תוכנית הגיבוי?"
"לא... מה פתאום... פשוט..."
-"חחח.. לא משנה... מתי את הולכת?"
"עוד 20 דקות ככה"
-"לכי לשלט של נווה אפק. אני בא"

שיר ודנה התיישבו על אתיות גדולות לבנות מבטון, ודיברו. שיר
סיפרה לדנה שאסף נראה היום ממש טוב, הוא לבש ז'קט ג'ינס יפה
כזה ושם ג'ל.  

דנה הסתכלה במורד הכביש ושוב ראתה יישות זוהרת, מסנוורת.
"הוא הגיע".

אסף הגיע, ניגש לדנה ונשק לה על הלחי. דיברו, צחקו, כמו תמיד.
ושיר הייתה צריכה ללכת, והשאירה את דנה ואסף לבד.

"נחשי את מי ראיתי בדרך?"
-"את ניר... עזוב, לא רוצה לדעת אפילו מה הוא אמר"
"לא צריך.."

דנה נשענה על ה-"ה" של המילה "נווה" ואסף נשען על ה"א" של
המילה אפק. הוא הציע שישחקו משחק, שהראשון שנופל, מפסיד.
קצת נגעו, קצת דחפו, ודנה כבר ראתה אותם ב"מקרה" נופלים ביחד,

הוא מסתכל ממבט ישיר ועדין אל תוך עינייה, ומנשק אותה בפעם
הראשונה בחייה נשיקה שהיא תזכור לעד.
אך פנטזייתה התנפצה כשנזכרה שיש לאסף חברה, והפסיקה את המשחק.


אסף לקח את המעיל של דנה מהאבנים, זרק אותו לעברה, "בואי
נשב.." ישבו ודיברו קצת, על דברים רציניים. אסף סיפר לה שהוא
מעשן, ושהוא ממש לא סובל את נופר. "יש לילדה חרא של אופי" לדנה
פשוט הוקל, שאין לה מתחרות כרגע. עד שהוריה של דנה הגיעו לאסוף
אותה, למזלה, באיחור של 25 דקות. אסף שוב נשק לה על הלחי, והם
נפרדו.

דנה חשבה, שבפגישה הזו היא עשתה עוד צעד להתקרב לאסף, להכיר
אותו. אבל הוא נהיה יותר אדיש, והיא לא הבינה למה.

איזה יום היא פשוט התפרצה עליו, ושאלה אותו מה העניין.

"מה המצב?"
-"טוב מה איתך?
"מעולה..... מה אתה עושה בפורים????"
-"לא יודע"
"אני לא יודעת... הציעו לי לייחצן לדום ולטי אל וי.....
לא יודעת מה להחליט...."
"אתה חי? או סתם עסוק?"
"??"
"???"
"?!?!"
"אסף?"
-"תחליטי מה את רוצה ליחצן"
"וואלה......? לא חשבתי על זה....
אין עצבים לדבר, אוקיי."
-"מה את משחקת אותה עכשיו"
"אני? אני לא משחקת אותה.... אתה זה שבקושי עונה"
-"טוב אני משחק אותה ביי"
"נו אסף... מה אתה חושב שאני רוצה לריב איתך??
אז אני לא.... אם אתה עסוק, תגיד....
אתה פשוט לא כל כך עונה לי...."
-"לא עסוק"
"אז למה אתה בקושי עונה....?
אגב זאת דנה, אם שוב התבלבלת."
-"לא התבלבלתי"
"אז למה אתה עונה ככה?"
-"לא חשוב"
"בבקשה..."
-"חאללאס הבנתי"
"טוב שיגעת אותי
כשיהיה לך כוח לדבר, תודיע"

וכך נגמרה השיחה ביניהם. יותר היא לא כתבה לו.
והיא התעצבנה, ובכתה, היא לא הבינה מה קרה.

בינתיים ניר ביקש הזדמנות שנייה, אחרי שהתנצל על אותו ערב.

ביומולדת של אסף, דנה נשברה.

לא רק שהוא היה נחמד, ולבבי, הוא גם הציע שייפגשו ב"קרקס"-
מועדון לידה, בפורים. היא כמובן, מוארת, ענתה בחיוב.

אותו ערב לו חיכתה, סופסוף הגיע.
24/2/2002, מסיבת פורים ב"קרקס"

קבעו בכניסה, ונפגשו. נשיקה, ואפילו חיבוק, קצת הא ודא, וכל
אחד המשיך לדרכו. מדנה וחברתה הלכו לרקוד כשלפתע חברתה של דנמה
סימנה לה להתסובב, וכשדנה הסתובבה ראתה את אסף ולא אחר עומר
מאחוריה עם מבט מורשם מתנועותיה, דנה חייכה והתסובבה חזרה
לרקוד. בסוף הערב, הלכו דנה וחברותיה לשבת כשבדרך עברו לידו.
דנה חייכה אליו, וכשעברה אותו הרגישה יד חמה עוטפת אותה ומושכת
אותה חזרה לכיוונה..

"לאן את הולכת?"
-"לשבת... התעייפתי
מתי תכיר לי את חברה שלך?"
"אין. נגמר."

דנה הופתעה, אך המשיכה בדרך אל הספסלים, שם רמזו לה חברותיה
שאסף מעיף מבטים לכיוונה.

ואז באיזה שהוא שלב, הוא פשוט נעלם, בלי לומר שלום.