אריק, חברי, נהג אגד ותיק, החל את דרכו על ההגה עוד בגיל 21,
בהיותו סטודנט ובאותה שנה אף התחתן ועבד לפרנסתו בלילות
ובשבתות.
גם מבלי להתייחס לעובדה כי אשתו שינתה צורתה מאז החתונה ולא
דמתה ליפיפייה אשר עמה עמד תחת החופה, קשה היה לאריק להיוותר
אדיש אל מול מבול הצעירות אשר היו עולות יום אחר יום על
האוטובוס, ומסלסלות במסלולו.
מי מהן  בחיוך רב משמעי, מי בקריצה ומי ברמיזה בוטה יותר או
פחות.
אריק, לידיעתכם, היה בחור נאה, שהיה מתיישב על המושב הרם
באוטובוס עם מכנסיים קצרצרים שסגרו על מבושיו העצורים והלחוצים
גם בזמן רגיעה לבנות ישראל, אך כל אימת שהייתה עולה נוסעת
שגירתה אותו ו/או את דמיונו, היו מבושיו מגיבים מיידית בכאב
עמום חמים ונעים.
בנסיעותיו הקצרות בתוך העיר, לא הספיק הזמן לעגוב על נוסעותיו
אך בנסיעותיו הבינעירוניות היה משתעשע עם עצמו ומכתיר לעצמו את
"מלכת הנסיעה" וזו אשר זכתה בתואר הייתה מתבקשת לשבת במושב
הראשון לצדו.
תמיד היה יודע כיצד לנסח מסע שכנועו לכך-אם בדרך הפיתוי
הטריוויאלית, ואם בפריטה על המצפון שכביכול  נדרשת היא להחזיקו
ער מחשש שיירדם...
בד"כ היו מסתיימות הנסיעות הבינעירוניות הללו ב"חפוז" בחניון
האוטובוסים של היעד הסופי של הנסיעה.

אריק היה בטוח שהוא מומחה בביצוע ההפרדה הטוטאלית בין סקס
לאהבה והיה משוכנע כי יוכל לנווט בין השניים בשליטה עצמית מלאה
ובהצלחה גורפת, כל עוד אשתו לא תהיה מעורה בסוד העניינים.
כך חלפו להן שנות בצורת עם אשתו בקלי-קלות מבלי שטרח או התאמץ
לשכנע את אשתו לספקו יותר ממה שהיא חפצה בכך.

יום ששי אחד אחה"צ, בנסיעה עירונית אחרונה לפני כניסת השבת,
עלו לאוטובוס שתי מתנדבות הולנדיות, אחת אדמונית ירוקת עיניים
ויפה ואילו השנייה, בלונדינית לא מושכת באופן מיוחד... ושאלו:
"כרמל?"
אריק השיב בחיוב ובכך הסתיימה השיחה האינטיליגנטית בין הצדדים.
אריק היה זורק מבטים רבי משמעות  אל האדמונית דרך המראה כל
תוואי הדרך ומעכל בשקיקה את חמודותיה. מספר פעמים, אמנם הצטלבו
המבטים בין השניים, אך לא היה בכך די בכדי לבשר על התפתחות
ההמשך, אם בכלל.
אריק הגיע  לקצה מסלול הנסיעה והשתיים טרם ירדו, ורק לתומן
שאלו:
"כאן אכסניית כרמל"?
מעצם השאלה הסיק  אריק כי התבלבלו העלמות בעת עלייתן לאוטובוס
שכן שאלו רק "כרמל?" ואילו האכסניה בשם זה- מיקומה כלל אינו על
הכרמל!
היו לו שתי ברירות:
-הברירה הטבעית של הורדתן בתחנה הסופית ולהשאירן לגורלן.
-הברירה של אריק שאכן נבחרה והיא איסופן אל ביתו.

הוא העבירן בנונשלנטיות אל רכבו הפרטי שחנה בחניון האוטובוסים
והסיען כאמור לביתו וזאת מבלי ליידע את אשתו על האורחות הבלתי
צפויות.
בעוד אשתו עדיין מתחקרת אותו באשר למתרחש הוא כבר שלף מהארון
מבגדי אשתו כדי להשאיל להן, הכניסן לאמבטיה,כיבס בגדיהן ואשתו
במקביל החלה לארגן את שולחן האורחים לארוחה החגיגית של ערב
שבת.
הארוחה לוותה בשיחה עילגת באנגלית ובחילופי מבטים בין אריק
לאדמונית היפה.
בהתקרב שעת חצות, הוביל אריק את אורחותיו לדירת דודו הסמוכה,
דירה פנויה רוב חודשי השנה בשל היותה שייכת לתושב חוץ.
הוא הבטיחן כי למחרת בבוקר יבוא לאוספן חזרה לביתו לארוחת בוקר
והבטיח להן שייקח אותן לטיול במחוזות עכו העתיקה ולאחר מכן
ייפרדו דרכם לשלום.

אריק,  אכן עמד בהבטחותיו לעצמו,לאורחותיו ואף לבת זוגתו ...
ואף למעלה מכך...
כל אותו הלילה לא עצם עיין ודמיונותיו ומחשבותיו התרוצצו חופשי
אודות האדמונית,
עד שחילץ עצמו ממיטת רעייתו בשעת בוקר מוקדמת של שבת, דבר חריג
בפני עצמו עבורו, ומיהר לדירה בה שכנו האורחות הנכבדות.
אריק נכנס לדירה, ניגש לחדר השינה, שם ישנו שתי "הנסיכות" על
מיטה רחבת ממדים, התבונן בהן בשנתן תוך  שעולות ומתרוצצות
בראשו מחשבות זימה.
עם חלוף הזמן בשלו המחשבות והפכו למעשה-הוא התפשט ונשכב בין
שתיהן.
דווקא "הנסיכה המכוערת" התעוררה מיד ובהבחינה במעשיו זינקה
כנשוכת נחש  מן המיטה ונעלמה ביעף מהחדר.
אריק נותר בגפו עם מושא תשוקותיו מאז ליל אמש.
הוא התבונן בפניה המלאכיות ודמיין את גופה של האדמונית
המסעירה, אשר הסתתר עדיין מתחת לסדין ואשר הדגיש את תווי גופה
הבנוי לתפארה.
ידו גלשה אט  אט  אל "השטח האסור" ואז פקחה האדמונית את עיניה
וחייכה אליו בחיוך מבין ובמבט מזמין.
מה שארע בשעה הבאה יוותר לתחום דמיונו הפורה של הקורא...

לאחר מיצוי התאוות, אכן המשיכה התוכנית לפעול במתכונתה-ארוחת
בוקר,נסיעה לעכו,
ביקור בעיר העתיקה ופרידה מתבקשת.

לא חלפו להם 24 שעות ובסיומו של יום עבודה מתיש, אשר חלף
באיטיות מעצבנת, מצא אריק את עצמו נוסע לקיבוץ בו התגוררו
הנסיכות, איתר מקום מגוריהן ומיותר לציין שנשאר לישון עם
מאהבתו החדשה כל אותו הלילה.
היה זה הלילה הראשון בחייו בו שהה מיודעינו מחוץ לביתו ושלא
לצורכי עבודה או מלחמה(כדוגמת מילואים).
אריק ידע היטב מה מצפה לו למחרת כאשר ייפגש עם אשתו, ובטוח היה
כי יעבור חקירת שתי וערב, ידע אף כי תהיה זו לו הפעם הראשונה
בה יצטרך להודות שאכן התעסק  עם אחרת, וכי הוא עושה עוול ממשי
לחיי נישואיו, ועל אף כל הידיעה הברורה והשלכותיה הייתה לו מעל
הכל הידיעה(במודע!)כי לילה שלם עם האדמונית שווה את הכל!!!

והלילה ההוא הפך ללילות רבים וחמים...

... ונישואיו הגיעו אל פי פחת, פי התהום.

אשתו בניסיון נואש להציל הנישואין, שלחה את אחיו של אריק אל
האדמונית כדי להשפיע עליה להיעלם מן האופק אך משראה אחיו את
האדמונית כמעט והחליט אף הוא לעגוב עליה... וחזר לאריק ואמר
לו: "אינני מצדיק מעשייך אך אני בהחלט מבין אותך..."
אריק חש כי הנו מאוהב כפי שלא היה מאוהב בחייו והוא ידע ששום
איום כלכלי או מוסרי לא יעמדו בדרכו למימוש האהבה והתשוקה לה
ציפה כל ימי חייו.
הקשיים האובייקטיבים של התאהבות בנוצריה לא ישראלית כלל לא
הירפו ידיו אלא להפך- הם היוו עבורו אתגר ומבחן עמידות לאהבה.

אריק לקח חופשה מהעבודה, עזב את ביתו וירד עם האדמונית לשבוע
בשארם א-שיח.
כל הדרך דרומה היוותה מסע של שיכרון חושים.
כל אימת שבא להם להזדיין היו עוצרים בתוך פרדס, על חוף ים
נטוש ומממשים בשלהוב את תאוות יצריהם .
הגיעו השניים לחוף נעמה, הקימו אוהלם ושקעו בנירוונה אמיתית בת
שבוע של תקיעת יתד קרי: זיונים, בירה, חשיש וריקודים תחת כיפת
השמיים.
אריק מעיד שזיכרונותיו מתקופה זו, לא רק שלא יישכחו לעולם,
אלא, שכיום במבט לאחור הוא מצהיר בפתוס כי הייתה זו התקופה
היפה והמסעירה ביותר בחייו.

שם, בדרום הרחוק, טוו אריק והאדמונית את תוכנית המשך חייהם
המשותפים והוחלט כי היא תחזור להולנד לצורך מכירת דירתה ושאר
נכסיה ותשוב ארצה, ואריק ינסה לארגן לה אולפן ושאר הטבות
"עלייה" על  אף כי איננה בסטטוס של יהודייה.

סיכמו להיפגש בארץ תוך חודשיים ימים..."
והאדמונית שבה ארצה רק כעבור שנה ויותר...
אריק כבר היה כבוי...
אזי האדמונית שבה על עקבותיה להולנד...
אריק, כיחסי גומלין, ביקר באירופה ושהה בדירתה כשבוע...
האדמונית מתדרדרת לאלכוהוליזם וסמים...
אריק מנתק מגע...
לאריק נותרו למזכרת הזיכרונות הנוסטלגיים בלבד...

ומה שעוד סיפר וציין לי אריק- כי עד עצם היום הזה, פעמים רבות,
בעת שמקיים יחסים עם זאת או אחרת, הוא מדמיין לעצמו בראשו כי
הוא נימצא עם האדמונית הנסיכית ירוקת-העיניים.

25/05/01