דרך מעטה ליבי הדל והדלוח
התגנבה דמעה שלא מצאה את מקומה
מעטפת הרגש הקר והקשוח
התנפצה לאלפי רסיסים קטנים
שהכאיבו ודקרו נותרו מיותמים
דמעה אחת קטנה שכבר זמן רב עומדת
דמעה אחת מלוחה, חסרת חשיבות
מדגדגת לי את קצה העין ונופלת.
חיכיתי לך, ילדתי, זה זמן רב, את מאחרת
האכזבה והשנאה והאימה והפחד
לא שברו ולא חדרו את מחסום ליבי הקפוא
אני שונא כל כך, שונא ולא מוכן להתוודות
אין ולא היה עוד, זה הסוף, אם זה נשבר
אם הלב נשבר אז הכל נגמר
אני רוצה לזעוק אני אוהב, אני אוהב
והדמעה הזאת - היא לא מרפה מהכאב
היא שורפת ונושכת וטורפת את הלב
אבל היא יודעת והיא צודקת:
המחסום נפרץ - אני אוהב. |
