אסף עוז / געגוע |
את מביטה אל התקרה
גופך הערום ניבט אלי טהור
עורך הלבן בוהק באור זריחה
שמתפלח דרך סדק אהבתי
ידך אוחזת בי חזק
אל תדאגי, אני לא בורח
בין שתי ידינו אהבה פורחת, פרח
וחיוך קטן
מבליח מזוויות עינייך
מצחק בחלומות גוועים של געגוע
אור הנר שכבה והשאיר את רישומיו
נחרט שפל רוח בין קירות הבית
מתעקש על זיכרון שלא נמחה
אהבתך עדיין דולקת בי
גופך עדיין אש בגופי
ועד יום מותי אני כמה רק אליך
והיכן שלא תהיי אני תמיד שומר עליך
מסתכל אל הירח וזו את בצד השני
היכן שלא תהיי
אני תמיד אוהב אותך
ילדה שלי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|