בדידות, גלות, ילדות עצובה הגלתה אותי אל מחוזות החושך, אל
מחוזות הניתוק מעצמי. אני כמו ילד במרכז ערפל של עצמו ואינו
יכול לגעת בכישרונותיו, רצונותיו אינו יכול לגעת בעצמו.על פניי
חיוך מזויף העוטף ברוך ושמחה שטחית אופל פנימי של עומקים של
כאב על נטישה.
זורם בנחשולי הכאב של החיים כמו עלה נושר בנחל צפוני, זורם
בעקבות חלומות, רצונות, אהבות של  אחרים מרחף על פני תהום חיי
כמו ילד שננטש על ידי אמו.

חומות מגן מתוך שממת ילדותי נבנו כמעצור מנחשולי הכאב האדיר
שבי. חומות של עזרה שמע הלב הקטנטן יפסיק לפעום מפחד ממפלצות
אדירות של בדידות אשר מסתתרים בתת ההכרה כמו משחרות לרגע של
שבר כדי לנפץ את החומות כמו שבירה של סכר הכאב.

מה יעשה ילד שלא רואה באימו אלה תהום של ריקנות. במקום יד
מחבקת יד עוזבת נוטשת. אין מקום של נחמה, במקום בו צריך להיות
חיזוק יש שחרור ובריחה מאחריות.איזה משמעות יש לי אם מולידי
בוראי מתנער ממני  מי אני? מה אני? מה שורשיי? לאן אני הולך?
שאלות ללא תשובה שאלות הנשאלות אל חלל ריק של אבסורד המציאות.

נסחף במרחבי הקיום היום יומי כילד מבוהל בקהל רב שאיבד את
אחיזת אמו ומחפש את היד שתוביל אותו אל מרחב מוגן.