אריה בר / כשמשורר נופל |
באמצע השורה
מתקבצות מארבע רוחות
מלים
יחפניות
שקופות מן האוויר,
שהבקיעו במחלקות הכאב
של גופו.
מהן שבאו בחדריו
טרם עת,
מהן שנגדשה סאתן,
שיצאו לאוויר
בלידת מלקחיים
או נולדו בין דולפינים.
עמן באות שתיקות
שהגיחו
מקיפלי נפשו,
והן עומדות סביבו
מלים ושתיקות,
רווחות וצפופות,
אהבותיו ומררותיו,
ימיו על לילותיו,
והן נושאות אותו גבוה גבוה
אל כתמים על פני
השמש,
לפני שמוחו יתפזר
על אבני המדרכת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|