[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ריקנות ואכזבה, זה כל מה שאני מרגישה עכשיו.
זה לא שאני לא מבינה אותך, להיפך.
כשדיברנו כל מה שיכולתי להרגיש היה אכזבה מעצמי, ניסיתי להכנס
למערכת יחסים מוקדם, הרסתי אותה ורק קיוויתי שהיא תסתדר - אתה
סידרת. לא נתתי לך להתבטא, ניסיתי להפוך אותך למישהו אחר,
מישהו שאתה לא (כנראה אליו...סליחה...)
ניסינו שזה יצליח ובסוף הכל נהרס, אני לא יכולה לבקש ממך יותר
כלום. גם לבקש ממך לחזור אליי אסור לי - הרסתי ואני צריכה
לחיות עם זה.
כבר כמה ימים שאני רק בוכה, כואבת, מנסה. בבית הזה חושבים ששוב
נכנסתי לאיזו קריזה, אבל הם טועים, את ההתמוטטות עברתי אתמול,
ישנתי קצת, לא יכולתי לישון כמה ימים, עצמתי עיניים וראיתי את
העיניים שלך מביטות בי.
אני לא יודעת אם אני מסוגלת להיות איתך בקשר, אני רוצה הרבה
יותר מסתם-חבר, אני רוצה soul mate, אחד שישלים לי את הלב, אני
רוצה אותך. אמרתי לך שאני קמה מהר על הרגליים אחרי התמוטטות
וצדקתי, עדיין לא "החלמתי" עד הסוף אבל זה בדרך.
אני זוכרת את אותו היום שפגשתי אותך וכל הזמן התווכחתי איתך
שלא קוראים לי מיצי. ואת הלילות שבילינו על הנדנדה מול המלגזה
(אח... המלגזה...) ואת הנשיקה שלנו שם ואת הנוב'ים שלי שואלים
מה קורה איתנו.
ואת היציאה שלנו לכאוס - שמאותו לילה ידעתי שאותך אני רוצה.
עשית אותי כל כך מאושרת כל כך הרבה זמן. אז אני מדחיקה ושוכחת
את התקופות הרעות שלנו, אבל ככה אני, רואה את הטוב והיפה כשרע
ועצוב.
ואת ההתחלה של הקשר שלנו, יום כיפור, 21 במו"ס והתרגיל בשיפון
שהגעת לשם ואפילו לא שמת לב שאני שם. בהסתכלות ביומן הקודם שלי
אני רואה המון מחשבות שלי עלייך לפני ואחרי, המון מחשבות
בסגנון של למה ואיך פתאום טוב לי?!
אתה לא יודע כמה טוב עשית לי, איך הכל שטף אותי בהמון אהבה
ואכפתיות לעומת הקיבעון והאפתיות שגילו כלפיי תקופה ארוכה, לא
מתוך כוונה רעה אלא מתוך הרגל. אני רוצה את זה בחזרה, אני רוצה
שתרדם ולא תשים לב שאני בוהה בך בהערצה (=אהבה), אני רוצה
להרדם לידך ב-7 בבוקר אחרי שיחה של שעות בשעות הקטנות של
הלילה.
אני רוצה הכל בחזרה.
אני רוצה לכאוב ולדעת שמישהו מחבק אותי במחשבה שלו וכל מה שאני
יודעת זה שאני לבד, שאף אחד לא חושב עליי, שאתה חושב עליי כי
אתה מרחם עליי, אני יודעת שקשה לי, אפילו ילד בן 3 יכול לזהות
שקשה לי, שאני במצוקה נפשית.
אופפת אותי הרגשה שאני לבד, לאף אחד לא אכפת ממני, אף אחד לא
רוצה קשר איתי, האנשים שהיו הכי קרובים אליי בשנה האחרונה
מנתקים אותי מהם, רוצים להיות לבד, רחוקים ממני. ואני עצמי
לבד, מעדיפה לא להיות כאן, אבל מחזיקה את עצמי בציפורניים,
באיזה מקום אני יודעת שיהיו כאלה שיבכו עליי, אבל אני מעדיפה
שיבכו איתי, יצחקו איתי, אני לא רוצה להשאיר אותם כאן מאחור.
אז הכי הרבה אני אחבול את עצמי, אבל להרוג אל תדאג, אין לי את
הרצון. כי אם אני לא אהיה כאן מי תאהב אותך במקומי? מי תעניק
לך את החום והאהבה שאני מוכנה להעניק לך גם מרחוק. או במילים
אחרות: במי תפגע, ומי תחזור אלייך חבולה ופצועה אחרי המכות
שנפלו עליה, מדדה על 4 לראות אם תקבל אותה חזרה למרות הכל,
אחרי הכל, לפני הכל והכי חשוב: בגלל הכל!!
אתה צריך להבין שאני אוהבת אותך. אין לי מושג מאיפה אני שואבת
את הכוח להלחם עלייך אחרי כל הכאב ויחד איתו. אני רק מברכת את
הכוח.
אני מקווה שהוא ישאר איתי.
אני לא יודעת מה אני מנסה לעשות במכתב הזה, מה אני מנסה לקדם,
אני פשוט יודעת שאני לא יכולה לוותר. היה לי יותר פשוט לוותר
ולהמשיך אבל אני החלטתי להמשיך לנסות, לא לוותר.
אני גאה בעצמי על כך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
צר עולמי כעולם
הלמינג.







אד המתאבד


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/3/03 1:39
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיצי ביטצ'

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה