אני מפחד, אני מפחד מעצמי, אני מפחד מהפחד של עצמי, תמיד הייתה
לי הרגשה שכל דבר שאי פעם נהנתי ממנו חומק לי מבין האצבעות
הכישרון, הצחוק, הרוגע...
אני מפחד מזה, אני מפחד לפחד מהפחד שאני אכשל, אני מפחד לראות
שבסופו של דבר יבוא מישהו שיחשוף את המסכה מהפנים שלי, ויראו
מישהו שאפילו אני לא רוצה לראות, מישהו שרימא את כולם כל הזמן
הזה... אני רמאי לא?...
אני לא באמת עשיתי את הכל, איך התקבלתי להכל איך אני הצלחתי
להגיע עד לפה?... אני מרגיש כאילו נתנו לי מכה בראש ומישהו אחר
עשה את הכל במקומי, עד שלא רצה יותר והעיר אותי ואמר עכשיו
תורך...
ואני, אני לא יודע מאיפה להתחיל,
איפה אני?...
איך הגעתי עד לפה... זו המסכה של עצמי...
אז ברגע זה אני כבר לא יושב וחושב, מתי יסירו ממני את המסכה
אני עובד קשה כדי להיות יותר טוב ממני מעצמי הפנימי ממה שהייתי
כשישנתי...
אני עדיין מפחד אבל אני לא נותן לזה לשתק אותי...
אני ממשיך ואני כבר לא שואל, איפה אני, אני פה שולט בהכל ולא
נותן לאף מסכה להתחיל את מה שאני רציתי לעשות...
הפחד יגיע אבל אז יהיו לי הוכחות, שאין לי מסכה, פשוט לא הייתי
בהכרה, הכל היה בלוף, תמונה...