[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








18.4.01

לקח לי שבועיים להבין שאני מת, עוד חודשיים עברו עד שעיכלתי את
זה, עכשיו אחרי שנתיים כבר לא איכפת לי.
האמת די משעמם פה גן-עדן זה בכלל לא מה שחושבים. קודם כל אתה
מגיע וכולם אומרים לך שלום יפה ומשאירים אותך לבד, למתאבדים זה
קל כי הם יודעים שהם מתים, אני בסך-הכל עליתי על סולם להחליף
נורה, כך שלא היה לי מושג שאני מת, רגע אחד הייתי על סולם, ואז
פתאום כל הלבן הזה מסביב. הייתי בטוח שאני בבית-חולים כי כולם
נראו לי כמו אחיות, אפילו שהיו להם כנפיים בטח יום תחפושות או
משהו חשבתי לעצמי.
אחרי שבועיים שראיתי שאף אחד לא מוריד את התחפושת שלו, וקלטתי
שכבר שבועיים לא אכלתי או שתיתי פשוט כי לא היה לי חשק, הלכתי
לגבריאל, המלאך הזה שכולם מכירים (ואגב הוא זה שמנהל את הכל
ולא אלוהים), והוא סיפר לי שאני מת. כמובן שלא האמנתי לו, אז
הוא שלף אקדח ובלי אזהרה ירה לי בראש, המשכתי לעמוד אז הבנתי
שיש משהו במה שהוא אומר.
"זו הדרך היחידה" הוא אמר לי "ככה אתם קולטים הכי מהר".
חודשיים ישבתי ולא עשיתי כלום ואז אמרתי לעצמי שיאללה אין מה
לעשות אני מת וזהו. חזרתי לגבריאל והוא התחיל להסביר לי מה
קורה.
"קודם כל שתבין אתה לא בשמיים ולא בעננים ולא כלום, כל הלבן
הזה מסביב זה פשוט כי אלוהים חולה על הצבע הזה, לפני אלפיים
שנה היה לו קטע עם ורוד מטאלי ואז באמת לא היה פה נעים, כך
שתגיד תודה וזהו".
"אז איפה אנחנו בדיוק?"-חקרתי
" יש את כדור הארץ וזהו. כל הכוכבים זה סתם אשליה של אלוהים,
גם הירח, ניל ארמסטרונג לא ידע את זה עד שהגיע לפה אבל הוא
בעצם טס לאלסקה, רק אשליה גרמה לכולם לחשוב שהוא על הירח,
האשליות האלו זה כדי שאף אחד שחי לא יצליח להגיע לכאן. הנה
שאלה-למה ניכחדו הדינוזאורים?"
"לא יודע"-עניתי
"כי לאלוהים ולשטן נימאס שכל מי שבא לפה לא יכול לדבר אז הוא
הפך את כולם ליצורים אחרים שאלו האנשים, כל החיות שקיימות זה
גם סתם שאנשים לא יאכלו אחד את השני כמו שעשו הדינוזאורים, אני
למשל הגעתי לפה בכלל בתור טי-רקס ורק פה אלוהים שינה אותי."
"מי זה אלוהים?"- שאלתי
"תסתכל החוצה רגע, אתה רואה שני אנשים משחקים דוקים? זה אלוהים
והשטן"
"זה אלוהים"??- שאלתי בהלם- שתבינו אלוהים הוא מטר וחצי גובה
רזה כמו מקל עם קרחת ומשקפיים ענקיות, והשטן כך מסתבר הוא
התאום שלו, שניהם נראים כמו צמד מפגרים מסוג אלו שכל הזמן
חוטפים מכות בבית-ספר.
"רגע, השטן לא אמור להיות במקום אחר, בגיהנום או משהו כזה?"
"אין דבר כזה גיהנום כולם מגיעים בסוף לפה, מי שרע, וכביכול
אמור להגיע לגיהנום, פשוט מקבל משימה דפוקה".
"מה זאת אומרת?"- חקרתי.
"כל מה שקורה במקום הזה שניקרא כדור הארץ, זה אנחנו עושים,
האורות ברמזור מתחלפים? מלאך מסוים עשה את זה, אתה צריך לחטט
באף? מלאך גרם לזה, הכל, פשוט הכל זה אנחנו. אני אוהב להציג את
זה כתיאטרון בובות ענק בו אלוהים מושך בחוטים ואנחנו הידיים
שלו".
"מה קיבל היטלר למשל? יותר גרוע ממה שהוא קיבל לא יכול להיות"
בתגובה לשאלתי גבריאל התחיל לצחוק, אבל ממש להישפך.
"היטלר?"- הוא ענה לי, "היטלר אחראי לכל המקרים בהם כלבים
משלשלים, כל פעם שכלב משלשל היטלר שם לגרום לזה, מה שניקרא
החיים אחרי המוות בחרא".
התחלתי גם אני לצחוק, אכן משימה ההולמת את האדם. "ואיפה כל
המפורסמים?"- שאלתי
"תלוי למי אתה מתכון, רוב המפורסמים היו אלוהים או השטן
מחופשים. משה, מוחמד, ישו, אפילו אלויס היה בעצם אלוהים שנימאס
לו והוא פשוט חזר. שתבין אלוהים והשטן הם בעצם ילדים קטנים עם
כל הכוח שקיים. הנה למשל- למה לנשים יש אורגזמות רצופות? כי
אלוהים חשב שיהיה נחמד שכל פעם יצעקו את השם שלו, כל המלחמות?
זה פשוט אלוהים והשטן משחקים שח-מט רק עם חיילים אמיתיים, כל
פעם שמתנתקת שיחה בטלפון סלולארי, השטן ניקרע מצחוק הוא אוהב
לנתק אנשים משום מה. העולם למשל היה פעם באמת שטוח רק שהתחיל
להימאס לשני המפגרים אז הם הפכו אותו לכדור. ויש עוד מיליון
דוגמאות ללמה ואיך אבל אתה תקלוט אותן כבר עם הזמן".
"טוב אז מה המשימה שלי?"- שאלתי
"אתה, אתה יש לך משימה מיוחדת, אל תשאל אותי למה אבל נבחרת
במיוחד על ידי אלוהים למשימה הזו. נמאס לאלוהים להפסיד לשטן
בשש-בש, אז אתה הולך להיות המאמן הצמוד שלו"
"הרגתם אותי בשביל לשחק שש-בש???"- הייתי בהלם
"אמרתי לך אל תשאל אותי מהיום אתה מוצמד לאלוהים. שלום!"
הייתי נורא עצבני, אלוהים הרג אותי בשביל לשחק שש-בש ואין לי
מה לעשות בנידון. אז ניגשתי אליו לשאול מה הוא רוצה ממני.
לפני שהגעתי אליו הוא כבר קלט אותי. "טוב שבאת תן לי רק להוציא
את השחור ואני איתך", אחרי 10 דקות הוא ניגש אלי.
"אלוהים, רציתי רק לדעת אם נראה לך הגיוני להרוג אותי רק בגלל
שאתה רוצה ללמוד שש-בש"
הוא ענה לי: "א- אני אלוהים ומותר לי לעשות מה שבא לי בלי
לשאול אף אחד (כן, אלוהים גם די מניאק), ב- מה איכפת לך שאתה
מת? אתה בן 42 בלי אישה ובלי ילדים, אין לך עבודה, גדלת בבית
יתומים בלי משפחה, וכל פעם שראיתי אותך שיחקת שש-בש ברחוב,
חשבתי שלא יהיה לך איכפת, גם ככה תעשה פה בדיוק מה שעשית שהיית
חי"
"מה עם דברים אחרים?"
"כמו מה?"- שאל אלוהים
"סיגריות"
"למה סיגריות כשאפשר סיגרים?"-ואז הוא נקש באצבעות והופיעה
ערמה של סיגרים קובנים מהסוג המשובח ביותר. הוא הדליק לשנינו
סיגר ושאל-"מה עוד?"
"כדורגל"
אלוהים נאנח ונקש באצבעות לפתע היינו באימון של מנצ'סטר עוד
נקישה והיינו באימון של ברצלונה אחרי זה ברומא. "תבין"- הוא
אמר לי- "אתה מדבר עם אלוהים כל מה שאתה רוצה תוך שניה אני
מארגן לך"
"אז אולי ימצא חן בעיני להיות פה. רגע ומה אחרי שתנצח את השטן?
מה יקרה איתי אז?"
"אני הבאתי אותך רק בשביל זה ברגע שאני אהיה יותר טוב ממנו ממש
לא מעניין אותי מה תעשה, מצדי תשב כל היום בלי לעשות כלום"
לקח לי שבועיים בדיוק, שהם עשרה שיעורים, להביא את אלוהים לרמה
כזו שהוא לא יכל להפסיד, מסתבר שהשטן הוא שחקן די גרוע רק
שאלוהים היה ממש גרוע לפני שהגעתי. מאז כל מה שאני עושה זה
לישון ולעשן, פעם בשבוע בערך אני קופץ לאיזה שהוא מקום בעולם
שלא ביקרתי בו עדיין, או למשחק כדורגל. מידי פעם אלוהים מגיע
לשבת איתי על כוס קפה ולהרביץ איזה משחק שש-בש, וזהו, שיגרה
משעממת. כמו שכבר אמרתי גן-עדן זה בכלל לא מה שחושבים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
עדיף ציפור אחת
בדלי מאשר שלוש
במיונז


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/4/01 0:04
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עומר שחר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה