אם תלך מי יחבק אותי ככה?...
מתנגן השיר החדש מהפרוייקט של עידן רייכל.
שיר שאהבתי מהרגע ששמעתי אותו לראשונה אבל לא חשבתי שתהיה לו
משמעות בשבילי.
ישבת מולי, ראשך בין ידייך, שקט.
אני מביטה עליך, דמעות עולות בעיניי, אני מסתכלת לצדדים, לא
יכולה יותר לראות אותך ככה, חסר אונים.
"הרופא בטוח?" שאלתי מנסה למצוא מילוט.
הנהנת.
"כן" אמרת בקול שבור.
הרמת את עיניך מהרצפה והסתכלת לי בעיניים.
העיניים שלך היו כ"כ אדומות, כ"כ נוגדות את הכחול היפה שלך.
"אל תבכי" אתה אומר לי.
"ירוק ואדום לא הולכים יחד"
חייכתי, אתה תמיד חושב כמוני..
"איך אני לא אבכה? אני לא רוצה לאבד אותך! אתה הדבר היחיד שיש
לי!"
אתה שוב מתחיל לבכות, אני רוצה להתקרב אבל אני יודעת שאתה לא
אוהב שמחבקים אותך שאתה בוכה.
כל העבר שלנו עולה לי בראש מציף אותי בגל חדש של דמעות.
שנינו בפנימיה, בלי הורים, בלי אחים, לבד.
ישר התחברנו, ביום הראשון שהגעתי לפנימיה אתה היית היחיד
שהתייחס אלי כלבנאדם.
"שלום אני הראל" הצגת את עצמך.
מאז אני שלך, ואתה שלי.
אתה הנשיקה הראשונה שלי, הראשון שאיתו עשיתי אהבה, החיים שלי.
שעזבנו את הפנימיה בסוף י"ב, עברנו לגור יחד.
זה היה ברור כי אתה הכל בשבילי!!
אותי לא רצו לגייס לצה"ל, עודף בנות.
ואתה, בבדיקה רגילה לחלוטין של הרופא הצבאי גילית את הדבר
שיהרוס אותי ואותך יחד, סרטן ממאיר, סופני.
אני מתייפחת בזמן שהנוסטלגיה מציפה אותי, אתה קם מהכסא שלך
ומתיישב לידי בספה הישנה שמצאנו בפלורנטין, מחבק אותי חזק.
אני מרימה את הראש, מביטה בך, גבר שלי, אני רואה מטושטש, אתה
מנגב לי את הדמעות.
"אל תדאגי נשמה, אני תמיד אהיה איתך! אני אהיה המלאך השומר
שלך"
"אני לא רוצה מלאך שומר, אני רוצה אותך כאן, איתי"
שנינו מתייפחים ומתחבקים, בפעם הראשונה אתה מחבק אותי כשאתה
בוכה.
"כמה זמן הוא אמר שיש לך?" שאלתי, שונאת את המילים שיוצאות לי
מהפה.
"שנה, אולי פחות" אתה אומר בנסיון להשמע אמיץ, אני יודעת שאתה
פוחד.
מזריקות אתה פוחד.
אנחנו מתחבקים חזק, כאב ראש מציף אותי מהבכי.

חצי שנה לאחר מכן, אנחנו מצפים לתינוק, אני חודש שלישי.
אתה לא עובר טיפולים, הרופא אמר שזה יבוא זה יבוא, אין מה
לעשות.
אנחנו שוכבים במיטה, ברדיו מושמע השיר מהפרוייקט של עידן
רייכל,
"אם תלך מי יחבק אותי ככה?.." אנחנו נזכרים בשיחה שהייתה לנו
לפני חצי שנה.
אתה מחבק אותי, אנחנו מתנשקים, עושים אהבה.
"אני אוהב אותך יעלי" אתה אומר, נותן לי נשיקה ונרדם.
אני מביטה בך ישן ונרדמת.
בבוקר אני קמה, בחילות, אני מסיטה את הוילונות מהחלון ושמש של
בוקר חמימה מציפה אותי, אני מחייכת מביטה עליך ישן, אתה כ"כ
שליו.
אני מתקרבת אליך, מלטפת את פניך...
אתה קר! ושאני מסתכלת מקרוב השפתיים שלך קצת כחולות.
"הראל!! קום!!" אני היסטרית.
אני קמה מהמיטה.
"הראל!!" אני צורחת "לאאאאאא!!"
התמוטטתי על הרצפה, בוכה בהסטריה.
מסתכלת עליך, לא יודעת כמה זמן, כנראה מישהו מהשכנים הזמין
משטרה כי אני שומעת סירנות של משטרה ואמבולנס.
הם דופקים בדלת, לא קמתי, לא יכולה.
הם נכנסים לבד, קפצתי מהרצפה, עליך, שלא יגעו בך! חסר להם!
"גברת, אני חייבת לבדוק אותו" אומר הפרמדיק.
"לאאאא! לכו!" אני צורחת .
הם מנסים לשכנע אותי לרדת ממך, אני לא מוותרת, לא עליך.
הם תופסים אותי בכוח!! אני צורחת! השוטר מחזיק אותי חזק בזמן
שהפרמדיק מכסה את פניך בשמיכה.
"לאאאאאאאא!! הראל!.." אני כבר מיואשת בוכה, מתייפחת.
מה אני אעשה עכשיו?..