אני שיכורה ממילים
באנרגיה סמויה
פורשת כנפיי
לעבר שמיים שונים

אותיות משחררות אותי
מעצבות קולך
בניסיון שלי לחדור אלייך
ליצור קירבה

אתה מייסר אותי
בכאבך
ממלא אותי בתחושת געגוע
למי שהיית בעבר

אני כותבת
בורחת אל מטאפורות
כשהיית לי הדימוי
הגדול מכולם

אני נשברת
בין שורות של ביטוי
בין תקוות שאבדו לי
בין מרחק שמכרסם בטני

מנסה לוותר
אבל הריקנות אוחזת
בשעות הקטנות של הלילה
כשגופי לא יכול לקולך

אני נלחמת
מנסה לסגת
מאהבתי העצומה
לאדם שערער עולמי