אלי נביאה / בלרינה |
שוב רוקדת כגשם נוצות
חיוך ספק אמיתי, ספק חלומי
כנפיים נפרשות.
נווה מדבר כוזב,
מחסיר הדקל, המים
ופתאום קשה לחשוף זאת
אך כבר נמחקו העיניים.
כן, נשבעת לעצמך
לקום, לנשום, ללכת,
לאט-לאט דועך לך
והנשמה דולפת.
אבד לה.
פעם על במת העץ החומה
טפטף לו גשם נוצות
החיוך ההוא אינו, ספק היה
כנפיה הדהויות...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|