פרק 11 - שלום אחרון
סוף הלימודים, תעודות, ציונים, חופש גדול, כמה שרציתי שהיום
הזה יבוא. שנאתי את כיתה ז' והייתי ממש אומללה בשיעורים. אז
כמובן, סוף השנה כמו בתחילת שנה, מסיבה.
כרגיל - קומזיץ, מדורה, חטיפים, צחוקים והחבר'ה.
דיברתי עם בטי בבית הספר, אמרנו שנביא כמה בקבוקי בירה. זה לא
היה כזה עניין גדול בשבילי, סתם בקבוק בירה. אני תמיד שותה
בירה, אבל האחרים לקחו את זה קשה, הרבה ארגונים. הלכנו וקנינו
ארגז עם 12 בקבוקי בירה, זה היה במבצע, סחבנו את זה עד
לקרוונים.
הגענו כולם, הבאנו מדורות מתומר, פתחנו את בקבוקי הבירה,
התיישבנו בסטייל ליד המדורה והתחלנו לדבר. אחרי כמה זמן היינו
כבר ממש שיכורים אז המשכנו לדבר, אבל שטויות.
עבר זמן ונמאס לנו כבר לדבר שטויות. כבר הלכנו הלוך ושוב להביא
פיצוחים וכאלה מהקיוסק בהדר יוסף, אז הצענו משחקים. שטויות,
נו, מה, היינו שיכורים. פנטומימה, המלך שלמה ועוד כמה משחקים
חסרי משמעות כאלה, בסוף כמו תמיד הגענו לאמת או חובה, עוד משחק
שטותי שהפכנו אותו לשטותי עוד יותר. החובות נהיו מטומטמות מרגע
לרגע, זה התחיל מלנשק את כל הבנות ונגמר בללקק את הציפורן ברגל
של כל הבנות. סתם שטויות, כמו שאמרתי, אני לא שתיתי הרבה, אני
שונאת בירה, זה מגעיל, מאוד אפילו, גם לא התמקדתי יותר מדי
במשחק הזה. מושינסקי הבהירה לי שהיא רוצה שאני ואדר נחזור
להיות ביחד. כמובן שהיא הייתה שיכורה וזאת גם לא הייתה הפעם
הראשונה, אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שבאמת חשבתי על זה. הייתי
שקועה בזה כל הערב, כאילו דיברתי עם עצמי, כולם חשבו שאני סתם
מסטולה. בסוף מצאתי את עצמי בחדר של אדר, עם עוד כמה בנות,
מתות מעייפות, מסטוליות מתמיד, ואני עדיין חושבת. בסוף חשבתי
'נראה אם גם הוא חושב על זה', אבל לפני שעוד הספקתי לשאול הוא
הבהיר שלא, ושאני לא אחשוב על זה אפילו, אז ירדתי מהרעיון,
פשוט.
בבוקר קמנו, אמרנו שלום והלכנו. חבל שלא ידעתי שזה הולך להיות
השלום האחרון. |