אלי נביאה / חברת נפש |
מעבר לנהר מושיטה את ידי
את עומדת שם, אדישה
עזרי לי!
ומחייכת את חיוך הזכוכית הקרה
חסרת הפינות, שאני מכירה -
המושלם, המזויף הזה.
לכי אליו. לבחור שתמיד תעדיפי
על פני, המכוערת.
ואני - שאעמוד בצלך
אשאר שם, "עננה" קראת לי.
מביטה ולומדת מניפולציות
שאנסה עלייך
ובסופו של דבר אכשל.
תמיד רציתי להיות כמוך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|