זה כל כך קיטשי שבא לי למות. אבל אני אוהבת אותך. ואת דופקת
אותי כל פעם מחדש עם הרגשות המזדיינים שלך לאחרים ואחרות. למה
את לא יכולה להיות שלי. למה אני צריכה לשמוח בשבילך כל הזמן
כשאני יודעת שאת הורסת את עצמך, ושוב תיפגעי. וכשאני בוכה
עלייך ואף אחד לא מבין, אני חושבת על זה שאולי את לא חושבת עלי
כל כך הרבה כמו שאני חושבת. והייתי רוצה שתחשבי. וכשיום אחד
נתראה שוב, אולי נסתכל אחת על השניה ואת פתאום תגלי שאת כן
צריכה אותי. ורוצה אותי ואוהבת אותי יותר מהחיים שלך. כמו שאני
מרגישה אליך, כוסומו. את לא מבינה. הייתי רוצחת אותך ומתאבדת,
כי אז נהיה רק שתינו ביחד לנצח, בלי קילומטרים שמפרידים
בינינו, ובלי כל האידיוטים שמנצלים אותך ושוברים לך את הלב,
ובלי ההורים שלך שעושים לך רע ובלי החתכים בגוף ובלי כדורים
ובלי רופאים ובלי פסיכולוגים. ואולי אז תביני. או שנשב ונשתוק
בצורה מביכה.