לפני כמה ימים הכרתי נסיכה,
לבושה מדים ודרגות על כתפה,
פניה לבנות כמו שלג צחור,
ודרך עיניה - אני רואה את האור.

כשהיא עצובה העולם קר ודוחה,
וכהיא שמחה כל מדבר הוא ירוק ויפה,
היא לימדה אותי שהעולם הוא לא לבן ושחור,
ודרך עיניה - אני רואה את האור.

כאשר היא הולכת אתה מרגיש כאב,
וכאשר היא מבקשת אינך יכול לסרב,
מילה אחת שלה ממיסה את כל הכפור,
ודרך עיניה - אני רואה את האור.

היא לא יכולה לשבת, הולכת ממקום למקום,
כשהיא מביטה בך בעיניים הלב חדל מלפעום,
ואתה אומר לעצמך: "לפני רגע הכל היה שחור,
ועכשיו, בעיניה - אני רואה את האור...."