לפני כמה ימים הכרתי נסיכה,
לבושה מדים ודרגות על כתפה,
פניה לבנות כמו שלג צחור,
ודרך עיניה - אני רואה את האור.
כשהיא עצובה העולם קר ודוחה,
וכהיא שמחה כל מדבר הוא ירוק ויפה,
היא לימדה אותי שהעולם הוא לא לבן ושחור,
ודרך עיניה - אני רואה את האור.
כאשר היא הולכת אתה מרגיש כאב,
וכאשר היא מבקשת אינך יכול לסרב,
מילה אחת שלה ממיסה את כל הכפור,
ודרך עיניה - אני רואה את האור.
היא לא יכולה לשבת, הולכת ממקום למקום,
כשהיא מביטה בך בעיניים הלב חדל מלפעום,
ואתה אומר לעצמך: "לפני רגע הכל היה שחור,
ועכשיו, בעיניה - אני רואה את האור...." |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.