יושבת לידי, מתבוננת במרקע,
בולסת לאיטה.
מדי פעם מוציאה גיחוך אל עברהמרקע.
כמעין דיאלוג בינה לבין המרקע.
אני מביט בה, נגעל. נגעל מחוסר הרגישות.
אני מתפרק לידה, מתפרק לגורמים.
אך היא בשיחה חשובה, מהופנטת מול המרקע.
האירוניה בשיאה. בכי מול צחוק.
אני בוכה היא צוחקת.
אני שותת דם, היא שותה משקה.
אני צורח, היא שרה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.