אני רוצה להאמין.

אני לא יודעת מה אנחנו.
הוא לא יודע מה הוא בעצמו.
וזה עושה לי קצת עצוב,
וזה עושה אותו שקט.

ואם חשבתי שאני יודעת,
איך מוצאים את האושר...
אני חייבת לומר-
זו טעות לחפש.

אני רוצה להאמין.

ביום שהחיוך שלי יבין
שהדברים החשובים,
יודעים לפתור את הבעיות.
יודעים איך לייבש את הדמעות.

וכששאלת מה יהיה?
מה יהיה...
לא ידעתי לענות.
אולי כי אי אפשר,
ולא כדאי לתכנן.

אני רוצה להאמין שסיפורים מיוחדים יכולים לקרות במציאות שלי.

אתה רוצה תשובה.

לשאלה הכי גדולה-
אתה כבר לא בטוח מזו אהבה.
עכשיו אתה אדם מוטרד,
צריך לפתור את זה לבד.

ואז אני אמרתי שביחד-
פותרים את הכל!
אבל עכשיו הסתבר,
שיש נושאים בודדים...

אני כמעט מאמינה.

ברגעים של השמחה.
עכשיו צריך רק לחכות לך.
היו עיניים אדומות,
והרגשות מאד רעות.

כבר סיפרתי לך שהחיוכים
גוברים על הדמעות!
ומישהו פעם כתב-
אולי זה לא כל כך נורא.

אני רוצה להאמין שסיפורים מיוחדים יכולים לקרות במציאות שלי.

כי אנחנו סיפור מיוחד...