ושוב אותן מילים יפות ומשפטים
מאיפה, מי, מה, איך, האם מתאים...
ושוב צלצול מוכר ואחריו דממה
ושוב שתיקה, טריקה והתאמה

ושוב ושוב ושוב אותו דבר
הכל חזר תוך זמן קצר מן העבר
אותו מבט חודר, אותו חיוך מוכר
שניה אחת קרוב, דקה אחרי - מוזר

ושוב אותה קשיחות לא אופיינית ומתח
ושוב אותן מילים יפות ומשפטים יפים
ושוב אותן תנועות ומבטים
והתעלמות מהם
כי לא מתאים...

ושוב, בסוף היום
כשאלוהים מחביא את הצרות
שמים מכסים בכוכבים את הבדידות והעצבות
ומכבים נרות
ואת- כמוני
חושבת מהרהרת מבינה
ומחליטה
ששוב - אותן מילים לא יחזרו!

ושוב... דממה