יש שלושה סוגים של אהבה.
אהבת נעורים. זה הסוג כמעט הכי נפוץ. אתה יכול לחלות בזה רק אם
אתה מתחת לגיל שבע עשרה. זה כשאתה מתאהב במישהי אבל אתה יודע
שאתה לא אוהב אותה באמת, אתה רק מרגיש ככה... ולא יפריע לך עם
היא יוצאת עם אחרים וכו...
הסוג השני זה קראש, הידלקות. הכי נפוץ. בדרך כלל זה רגעי ולא
נמשך זמן רב, במקרה הכי ארוך זה נמשך מקסימום שנה. אתה נדלק על
מישהי ורוצה פשוט להיות איתה ולהכיר אותה ורק אז להחליט אם היא
שווה את המאמץ או לא.
הסוג השלישי הוא אהבת אמת. כשאתה יודע שאתה ממש ממש ממש מאוהב
ושזה בלתי אפשרי להוציא אותך מההרגשה הזאת. אתה לא יכול לסבול
את המחשבה או את המראה של אותה בחורה עם מישהו אחר, והיא יכולה
לשגע אותך, המראה שלה, הריח והצורה.
אני הסברתי את שלושת הסוגים בגלל שבסיפור שלי יש אהבה שהיא
פשוט שלושת יחד... האהבה שלי לילדה ששיגעה אותי במשך שנים...

הכל התחיל בכיתה ה. הגעתי לבית ספר חדש בישוב חדש ובאותו גיל
אתה פשוט מחפש מישהי להתאהב בה. בהתחלה התאהבתי באיזה אחת אבל
זה היה מהיר. אבל אז היא באה. בתחילת השנה כשראיתי אותה היא
הייתה ממושקפת וממש ממש לא מושכת... אבל עם הזמן כחודש אחרי
תחילת הלימודים היא הפסיקה לבוא עם משקפיים, התחילה לעשות פן
לשער שלה כל בוקר והפכה להיות הילדה הכי מדהימה שראיתי שם...
אני מזכיר לכם שזאת הייתה כיתה ה, אהבת נעורים שהתחילה בפשוט
הידלקות פשוטה...
באותו גיל מציעים חברות לילדות שמתאהבים בהן, אני כבר הפסקתי
לספור כמה פעמים אני הצעתי לה להיות חברה שלי... משהו כמו שלוש
פעמים בכיתות ה ו. ועוד הצעתי לה לצאת איתי איזה פעם בכיתה
ז...
אבל אחרי ז אני פשוט הפסקתי להציע לה... התיאשתי... אבל מה אני
יכול לומר, אני עדיין הייתה מאוהב בה מעל לראש. תמיד חשבתי
לעצמי בסופו של דבר שיש לי סיכוי איתה... אבל לא ממש... אני
זוכר את עצמי מדמיין לעצמי איך אנחנו חברים ויוצאים יחד
ורוקדים סלו במסיבות... היא הייתה מדהימה, ואני הייתי אפס...
בחטיבה בכלל, אני ובנות לא הסתדרנו יחד... אני ניסיתי להתחבר
איתן והן ברחו ממני והתעלמו ממני... אותה ילדה ספציפית הייתה
אחת שירדה עלי מלא בחטיבה... עם השנים היו לי הדלקויות רבות...
על הרבה בנות, וכולן היו ממש מחוץ לרמה שלי. הן היו בצמרת ואני
הייתי במחפורת. הייתה לי את הבעיה שתמיד הייתי מתאהב ונדלק על
כאלה שהיו הכי מקובלות והכי יפות ומבוקשות ואני תמיד הייתי הכי
חנון ומנודה... שתבינו, קשה לי לכתוב את כל הדברים האלה כי
חברים שלי בטוח יקראו את זה ואני מזה אהיה מושפל... בכל אופן,
אני תמיד ניסיתי להתחבר עם הילדה הספציפית הזאת ותמיד היא
התרחקה ממני... אפילו חיבוק קיבלתי ממנה רק פעם או פעמיים בכל
השנים שאני מכיר אותה... הכי הרג אותי זה שהייתי צריך לראות
אותה עם חבר חדש כל פעם... בכיתה ו התחילו להיות לה חברים
לתקופות ארוכות... והיא הייתה מחליפה אותם כל שנה... ב ז אני
לא זוכר עם היה לה אחד קבוע אבל אני יודע שהיה לה אחד
לפחות...
ב ח היה לה אחד כמעט מתחילת השנה ועד היום האחרון של שנת
הלימודים שבו הם נפרדו. בכיתה ח גם היה לה ידיד ממש טוב שהיה
צעיר מאיתנו בשנה. בכיתה ט בסילבסטר היא יצאה עם אותו ידיד לתל
אביב כי לשניהם לא היה עם מי... הם התנשקו שם וכמה ימים אחרי
זה הם הפכו חברים. כבר עברה שנה מאז אותו יום שהם הוכרזו רשמית
כזוג, אנחנו כבר בכיתה י והוא בכיתה ט. היא מאוהבת בו והוא בא.
וגם אני... למרות שקצת התגברתי עליה אני עדיין ממש מטורף
עליה... אני מנסה למצוא תחליף, למצוא חברה אבל אני לא מצליח,
נדמה לי שכל אחת שאני רק חושב עליה אז היא מבינה את זה וישר
מתרחקת ממני...
אותה ילדה שיגעה אותי במשך חמש וחצי שנים... אני עוד אוהב אותה
מה לעשות ואי אפשר להכחיש את זה... למרות שאני עושה את זה
הרבה... גם אין לי חברה ואין אחת באופק שבכלל יש לי סיכוי
איתה.
אני עדיין מחכה לילדה ההיא. אבל עכשיו אני מבין שכנראה אין לי
בכלל סיכוי איתה, אבל אין מה לעשות, אני תמיד אהיה מאוהב בה עד
מעל לראש.
עשיתי לא מעט פשלות והשפלתי את עצמי לא מעט פעמים אבל אני יודע
שאותה אני אוהב אהבת אמת, לא נעורים, לא הידלקות, אמת. אמת.