[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דוד ארינזון
/
ירח ולבנה

סיפור הבריאה הוא אינו סיפור מוחלט, מספרי מעשיות רבים הפכו את
הסיפור לאגדה שטופת אלים ומלחמות, אולם אין זה כך. האל היחיד
היה ותמיד יהיה הגורל.
מתחילה היו כוכבים רבים בשמיים, כל אחד מהם בלט בצבעו ובהרכבו,
אין שניים אשר היו דומים אחד לשני. בין התפזורת האינסופית של
הנקודות הנוצצות היה כוכב אשר היה מורכב מסלע גדול וקשה אשר לא
ניתן לחדירה, את הסלע הזה סבבו שני ירחים. ירח, אשר הקיף אותו
במשך שישים יממות. ולבנה, אשר הקיפה את הסלע במשך שלושים
יממות. עם עצם היכולת לנוע נתן הגורל לכוכבים השונים את
הרגשות, היכולת המינימאלית של החיים.
התעוררו רגשות רבים של שנאה וכעס, מכאן באו התפוצצויות רבות של
כוכבים אשר לבסוף הולידו דברים טובים, שהם הכוכבים החדשים. בין
כל הרגשות הללו הייתה גם האהבה. אותו הירח אשר צבעו היה כחול
התאווה בנפשו לעלמה הלבנה והבוהקת, הלבנה. זוהרה הלבן אשר פגע
בסלע הקשיח הפך את הסלע לרך ופגיע, היה נדמה כי מבטה יכול
להמיס את הסלע כלא היה. עקב המרחק ביניהם הפגישה ביניהם הייתה
פעם אחת בחודש, באותה הזמן שניהם נמצאים באותה נקודה בין הסלע
לבין הכוכב הבוהק, השמש. ירח חשש בתחילה ונהפך לאדמדם מעט, וכך
החליט להאט את סיבובו על מנת לא להגיע לאותה הפגישה מכיוון
שחשש מאותה הלבנה, אולם הגורל קבע שכך הדבר צריך להיות והם אכן
נפגשו כל חודש. מן הסלע המראה היה מדהים, גודלה של הלבנה היה
כחצי מגודלו של הירח וההפרש ביניהם ניכר בצבעים בולטים
ומדהימים של כחול, אדום ולבן אל מול הסלע האטום אשר נראה
שאפילו חומו של הכוכב הבוהק אינו משפיע עליו.
ככל שהזמן עבר כך פחתה יכולתו של ירח להמשיך במסלולו כיוון
שהיה מסונוור מאורה של הלבנה הבוהקת, הוא היה להוט להגיע לכל
פגישה שהייתה בינו לבין לבנה. הגורל לא היה עיוור למצב, הוא
אינו יוכל להרשות לכוכב כלשהו להפר את האיזון של הכוכבים, לכן
הוא ידע שאין לו אפשרות אחרת. הוא החל להתחרט על הרגשות שנתן
לכוכבים במחשבה שהם לא ראויים להם, בעקבות זאת הוא הגיע למסקנה
שירח חייב לשלם על מעשיו על מנת שהסדר יחזור על קנו. אותם
החודשים היו אימה מצידם של שני הנאהבים, הגורל שלח מאות כוכבים
קנטים טעונים בשנאה ובבוהק על מנת לפגוע בירח ולהסיט אותו
ממסלולו, אולם הירח עמד איתן אל מול אותן ההתקפות.
הגורל היה מיואש, ובצעד מעוות חשב שזוהי בטח אשמתה של לבנה על
יופייה ועל צבעה, לכן החליט לתקוף אותה, הרי ירח לא יוכל להגן
עליה מכיוון שסיבובו איטי ממנה.
הגורל השאיר צלקות רבות על פניה וגופה של לבנה, אולם גם היא
עמדה איתנה בשלה וחיזקה את אהבתה לירח. ידו של הגורל הייתה
קצרה, והסבלנות שלו פקעה, פאר יצירתו עומדת לאבד שיווי משקל.
הוא הושיט את ידו ולקח את לבנה מן המקום שבו היא הייתה והותיר
את ירח לבדו להיות כמנחה של הסלע.
צערו של הסלע היה רב, הוא איבד את יכולתו לנוע מכיוון שהיה
מתוסכל עד רבות, אהבתו נלקחה ממנו בגלל הסיבה הפשוטה של אהבה,
הוא בכה לילות רבים בעודו עומד לבד בחלל כאשר הסלע היה הקרוב
אליו ביותר. חלק ניכר מן הדמעות שלו הגיעו אל הסלע וחלחלו
מפנים ומדי יום ביומו ניתן היה לראות סדקים בסלע.
במחשבה אחרונה של סיכוי קלוש התחנן ירח שהגורל ייקח אותו במקום
את אהובתו מכיוון שלא מגיע לה את הסבל שהוא גרם לה, לאחר מחשבה
מעמיקה הגורל הבין שאכן יש אמת בדבריו של ירח ושאין היא אשמה,
הגורל הסכים להחליף ביניהם וכך נשארה לבנה, מוכת הפצעים, לבדה
לסוב מסביב לסלע שנראה כהר געש שלאבה עמדה לבקוע ממנו.
הגורל לא היה אל אכזר, בתקופה מסוימת הוא הבחין בצערה של לבנה
אשר בכתה על אבדת אהבתה, הלובן הבוהק שלה נהיה מעט אפור
והפצעים שלה גדלו למכתשים, הוא ריחם עליה, ובכן הבין שהטעות
הראשונית הייתה שלו ואין להאשים אותם על כך שקיבלו רגשות.
הגורל החליט שלכיוון ההוא יצירתו אמורה ללכת, לכיוון של אהבה.
בתחילה הגורל לקח את רגשותיה של לבנה עם רגשותיהם של שאר
הכוכבים, כדי לא לגרום לה יותר צער. אהבתם של השניים אינה
מומשה, אולם הגורל החליט לתת להם ילד כסמל לנצחיות שלהם, הוא
הכה בסלע ומים נפרצו ממנו. הוא הפך את הסלע לכדור אליפטי ונתן
לו מעטפת שתחזיק אותו איתן, הגורל העביר את ידיו כמה פעמים על
הכוכב ולפתע התעורר הוא לחיים, צבעים של חום, לבן, כחול וירוק
הציפו את הכוכב המרהיב. על מנת להשלים את היצירה הוסיף הגורל
את היצורים החיים למימוש אהבת העתיד, כעבור שניות מספר שרצה
הארץ יצורים בשלל צבעים, שונים אחד מהשני במידה רבה אולם
שותפים לדבר אחד עקרוני, החיים. הוא השאיר את לבנה עם הפנים
כלפי הכוכב על מנת שתראה את אשר אהבתה הניבה, הגורל נתן לה את
תפקיד השומרת על הכוכב, אשר מעתה נקרא ארץ.
במשך מיליוני שנים הביט הגורל בתדהמה בשינויים במערכת המורכבת
שהוא יצר, הוא הוקסם מיצירתו שלו, לכן החליט שבה הוא יתמקד,
ישתלב וימשול, כאשר אף ברייה לא תוכל לברוח מידיו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מה אם לאלוהים
היה שם ? האם
הייתה קורא בשמו
אם היתה רואה
אותו ברחוב ? מה
אם אלוהים היה
אחד מאיתנו רק
עוד אחד שמנסה
להגיע הביתה
ולסיים את
היום... בדיוק
כמונו אף אחד לא
מתקשר אליו אולי
חוץ מהאפיפיור.



אבא אמר תשאל
תשאל אם לא תשאל
איך תדע?

שאול


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/3/03 17:52
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דוד ארינזון

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה