"תשאל אותי אם אני אוהבת אותך", היא אמרה לי בשקט כשהיא משחקת
באוזניה של הכלבה החומה שלי.
חייכתי אליה, השאלה נראתה לי קצת מוזרה, אבל אחרי עשר שנים של
הכרות איתה ידעתי שהיא בן אדם שפשוט הולכים איתו ועושים מה
שהוא אומר אז שאלתי.
"כן", היא אמרה וקמה ממקומה ויצאה מהחדר.
נשכבתי על המיטה מלטף את הכלבה החומה שלי, היא חזרה לחדר
והושיטה לי כוס קפה שחור כמו שאני אוהב, היא יודעת בדיוק מה
אני אוהב, אחד היתרונות בלהכיר מישהו כל כך הרבה שנים.
היא התיישבה על המיטה לידי והחלה משחקת בשער שלי, מעבירה בו את
אצבעותיה הארוכות.
עצמתי את עיני מתענג על התחושה הנעימה.
פתאום היא קמה בבהלה ממקומה, "תתפשט", היא אמרה לי כמעט
בצעקה.
"מה?" שאלתי אותה מופתע מההוראה המוזרה שנתנה לי.
"נו כבר, תתפשט!" היא חזרה ואמרה.
הורדתי את בגדי ונשארתי מולה עירום לגמרה, היא חייכה אלי חיוך
מטורף ואספה את בגדי שהיו מוטלים על הרצפה וזרקה אתם מהחלון.
הסתכלתי עליה במבט מופתע והיא חייכה אלי, היא פתחה את הארון
שלי והחלה מוציאה ממנו בגדים וזורקת אותם דרך החלון עד שהארון
התרוקן לחלוטין מבגדים ונותר ריק.
הבטתי דרך החלון הפתוח לרווחה וראיתי את כל בגדי מפוזרים על
הדשא מתחת.
"השתגעת?!" שאלתי אותה בצעקה.
"לא", היא ענתה בקול שליו והתיישבה על המיטה מביטה בגופי
העירום.
לרגע עמדנו שנינו שותקים, היא ממשיכה ללטף אותי עם מבטיה ואני
עדיין המום.
"בוא שב", היא אמרה וטפחה קלות על המיטה.
התיישבתי והיא החלה ללטף את גבי לאט ובעדינות.
חייכתי אליה, היא חייכה חזרה.
"אני הולכת" היא אמרה לפתע.
"לאן?" שאלתי.
"הביתה" היא ענתה בשקט והחלה לאסוף את חפציה מהרצפה.
"תשאירי אותי כאן לבד?" שאלתי בקול עצוב.
"כן" היא ענתה כאילו לא יכלה להיות תשובה  אחרת בכלל.
"ערום?" שאלתי אותה חושש מאוד מתשובתה.
"כן." היא ענתה ויצאה מהחדר, משאירה אותי לבד ללא בגדים על
גופי או בארון.
נעמדתי מול המראה מסתכל על גופי העירום והתחלתי לצחוק.
היא נכנסה לחדר וראתה אותי ככה צוחק והתחילה לצחוק יחד איתי,
כששנינו נרגענו מהצחוק היא שלחה את ידיה והחלה נוגעת בגופי
הערום מלטפת אותו.
נתתי לעצמי להתמכר למגע הנעים והיא לחשה לי מילים יפות באוזן.
פתאום כאב, היא שרטה אותי, ציפורניה הארוכות חדרו את עורי ודם
החל נוזל מהפצע.
הבטתי עליה בתדהמה והיא המשיכה ללחוש לי באוזן.
"את יפה את יודעת?" שאלתי אותה.
היא לא ענתה לי והמשיכה בשלה, העפתי אותה מעלי וקמתי על רגלי,
היא נשארה לשכב על השטיח פניה מופנות מטה וגבה אלי.
ניגבתי את הדם בשמיכה, ושכבתי על המיטה עוצם את עייני מנסה
לישון.
היא קמה ממקומה ונשכבה עלי חיבקתי אותי, נרדמנו, אני ערום והיא
עלי בחולצה שחורה וג'ינס.
ישנו ככה עד הבוקר, היא התעוררה ראשונה, והחלה צורחת מילים
לאוויר הסתכלתי עליה, היא כל כך יפה כשהיא צורחת.
היא צרחה עד שקולה נגמרה ואז התיישבה על השטיח ובכתה, קמתי
אליה וניגבתי את דמעותיה.
היא הזיזה אותי מעליה והתחילה להכות אותי בזעם עד שדחפתי אותה
לעבר המיטה היא נפלה עליה בצחוק מתגלגל, כל כך אהבתי את הצחוק
שלה.
היא הפסיקה לצחוק וקמה מהמיטה נכנסת לתוך הארון וסוגרת אחריה
את הדלת.
מה אני העשה עם הילדה הזאת, אני לא מצליח להבין אותה אף פעם.
בינתיים הלכתי למטבח והכנתי לשנינו קפה.
כשחזרתי לחדר היא כבר יצאה מהארון ועכשיו היא כתבה על הקיר בעט
שחור משפטים משונים, היו לה משפטים שמעולם לא הבנתי.
אמרתי לה שהכנתי קפה והיא עזבה את העט ובאה אחרי.
התיישבנו על השולחן הקטן שבמטבח לוגמים את הקפה החם.
היא שתתה אותו בשתיקה מעבירה את אצבעה בעיגול שנוצר לאחר
שהרימה את הכוס.
היא כתבה את שמי באותיות קטנות וגדולות חסרות פרופורציה.
היא קמה ממקומה והתחילה לרקוד, מזיזה את גופה בזריזות וידיה
הדקות נעות לכל הכיוונים ללא היגיון.
היא עצרה והסתכלה עלי, "תרקוד איתי" היא אמרה, קובעת עובדה לא
שואלת, קמתי ואחזתי בציידי גופה מנסה להתחבר לקצב האישי שלה
שלצליליו רקדה.
רקדנו שנינו עד שנחתנו מזיעים ומותשים על הרצפה הקפואה, היא
נשכבה עליה, ואמרה שהיא שואבת ממנה קור, חם לה.
נשכבתי לידה והיא שלחה את ידה אלי, אחזתי ביד המושטת מסתכל
בתקרה הלבנה.
היא הביטה בי בעיניה הגדולות, העצובות, החזרתי לה מבט.
אני מביט עליה ולא מבין איך.
"נמאס לי" היא אמרה ונצמדה אלי מתחילה לנשק את בטני ואחר עולה
לחזי, ופניי ואני שוכב נותן לה לעשות בי כרצונה.
היא מנשקת אותי על שפתי, היה לה טעם נעים כזה שילוב של המון
טעמים, מעורבב כזה, כמוה.
היא התרחקה מפניי בהחלטיות וקמה מביטה עלי מלמעלה, "אני שונאת
אותך" היא צעקה והתיישבה חזרה לשלוחן גומרת את שארית הקפה
שנשארה בכוס שלה.
התיישבתי חזרה, "את שונאת אותי?" שאלתי בחשש.
"כן" היא ענתה בלי להביט אלי. "מאוד."
"אתמול אהבת אותי לא?" החלטתי להקשות עליה פעם אחת בחיי.
"שיקרתי לך," היא ענתה בלי להתבלבל.
"באמת?" שאלתי אותה בעצב.
לא. היא אמרה והסתובבה אלי, "בוא נצא לטיול אמרה."
לרגע חשבתי להסכים וכבר עמדתי לקום ואז נזכרתי.
"אבל אני ערום!" אמרתי לה.
היא הביטה בי במבט מופתע כאילו רק כרגע שמה לב לעובדה שאני
ערום.
"נכון, אז תתלבש," היא אמרה.
"זרקת לי את כל הבגדים מהחלון." הזכרתי לה.
"צודק, אז לא משנה בוא נטייל בתוך הבית."
"בסדר" עניתי והיא משכה בידי גוררת אותי בין חדרי הבית המוכר
לי היטב.
שהיא החליטה שסיימנו את הטיול זה היה ליד המחסן הקטן.
היא התיישבה על אחד מהארגזים הגדולים והמאובקים שהיו שם מנקה
אותו מאבק.
"לא צריך" אמרתי לה.
"אבל אני רוצה לנקות" היא אמרה, אז היא המשיכה לנקות כי היא
תמיד עושה מה שהיא רוצה.
כשהיא סיימה לנקות את הארגז, היא הלכה הביתה, כי נמאס לה מהבית
שלי, הוא שיעמם אותה כבר.
ואני הלכתי לחדר הכביסה מוציא מתוך המכונה טרנינג ותחתונים
רטובים ולבשתי אותם על עצמי.
ורצתי אליה, רוצה להגיד לה שזה נגמר בינינו, לא יודע למה, פשוט
התחשק לי, אני לומד ממנה.