יש בית קפה אחד ברחוב לוין אפשטיין שמוכר אושר.
בצלחות של חרסינה עם עיטור של פרחים.
חוץ  מזה יש להם בתפריט גם בכי ודיאטה - כל מיני דברים פשוטים
כאלה, שאפשר לעשות לבד, אבל יש אנשים שצריכים שיעשו בשבילם.
מותרלהיכנס אליו רק פעם בחצי שנה - כי לפעמים גם יותר מדי
אושר, או אושר לפי בקשתך, יכול להיות מזיק בשבילך. יש שם ספר
מבקרים גדול ונוצץ שעשוי מקרטוני בייצים ואם, חס וחלילה מישהו
רושם את אותו השם יותר מפעם בחצי שנה הספר מתחיל לצלצל ולצפצף
והאדם המסויים נזרק בבושת פנים ומורחק לשמונה עשר חודשים- ככה
שלא שווה לנסות.
אם אתה רושם שם שלא שלך השם נעלם (יש בתוך הספר מנגנון מיוחד
שהומצא בשוויץ - כמו כל הדברים הטובים, ויודע לזהות ריחות זיעה
של אנשים). ככה שאתה לא יכול להיכנס. מה שכן, איפה עוד תימצא
בית קפה שמוכר אושר?.
ויש שם אושר, הרבה, מוחזק במטבח במיכלים סגולים - לכל דבר
שמוכרים יש צבע מיכלי אחר, שחס וחלילה לא יתבלבלו ויתנו כאב
למי שביקש אושר.
המלצרים שם עוברים הכשרה מיוחדת כדי שלא יתפתו לגנוב ביסים
מאחד הסירים שעומדים על האש, כי חוץ מהטבח (שהומצא בשוויץ) אף
אחד לא באמת יודע מה מתבשל מתי, ושום בית קפה שמכבד את עצמו לא
רוצה לטפל במלצר שמיבב בפינה.
פעם, סיפר לי בעל המקום שהטבח הכין מיכל תכול אחד של יופי
שהוגש בצלחות + קישוט של כוסברא ונטרף בתוך שניות וכל פעם
הגיעו עוד ועוד לקוחותשביקשו את המתכון (שהיה רשום בהיכל
הפטנטים הישראלי בשב"כ כסוד שמור)  וכשעבר זמן מה מישהו הצליח
לרמות את הקהל וליצור חיקוי עלוב של השיטה התחילו לקום הרבה
בתי קפה שמכרו אושר.
ואף אחד לא זכה יותר להיות מאושר שכן בית הקפה היחיד שמכר אי
פעם אושר אמיתי - נסגר.