היו אנשים שאמרו שהזמן יעביר את הכאב.
שפשוט יכאב פחות בגלל שממשיכים הלאה...
היו אנשים שהסבירו בדאגה שזאת לא אשמתם
הם כל כך דאגו להדגיש את זה
עד ששכחו להגיד שזאת גם לא אשמתנו...

היו אנשים שחיבקו ולא ידעו מה להגיד
היו אנשים שחיבקו בשביל שלא נתפרק לגמרי
היו אנשים שראו את ההמשך...

אבל האנשים שישבו שבעה בשבט
האנשים שלא הבינו למה...
האנשים שבשלב מסויים
נגמרו להם הדמעות
יודעים שהזמן אולי עובר, אבל הכאב נשאר
כמו גם הפחד וחוסר הוודאות לעתיד.

הכאב שלנו הוא לא רגעי
הפחד שלנו לא זמני
הוא נמשך מה-11.11.02

אנחנו מתגעגעים אליך יוני...
מקווים שטוב לך שם למעלה.
חושבים עליך בכל יום שעובר, טייס.

זוכרים ואוהבים תמיד- אלה שהזמן בשבילם, במקרה הזה,
לא מהווה שום משמעות.


לזכרו של יוני אפרימוב ז"ל

http://stage.co.il/Authors/JonahtanMiftan