אז עכשיו, חזרתי להיות ילדה קטנה.. כמו שכ"כ קיוותי. "ככה אני
אוכל להסתדר עם כל מי שנעלם ממני". ככה חשבתי. אז עכשיו אני
ילדה קטנה-ואני לא שייכת לכלום, לאף אחד. ולמי שאני כן שייכת,
אני שייכת לעולם בתור ילדה קטנה ולא בוגרת.
מן שלב כזה שאני לא יודעת מה לעשות בו. איך אני משנה את עצמי?
לשנות בכלל?
נמאס לי מהאדישות, אבל כייף לי עם הילדותית.
אולי אתה סתם נהנה לשלוט, ואתה יודע-אתה יכול לגרום לי בקלות
לבכות.
היית רוצה להיות ילד קטן במקומי, אני יודעת כי אמרת לי. ואני
לא הייתי רוצה להיות בכלל. חוץ מבזרועתייך.
אז אולי, אולי אתה סתם מקנא בזה שאני מסוגלת לדמיין ולקשקש
שטיות? ושאני תמיד אומרת יציאות?
בכלל, גם אתה לא כזה בוגר הרבה פעם, שמתי לב, אפילו שאני
קטנטונת. ואתה נהנה פשוט להרגיש חזק-כמו ילד קטן שנהנה לשלוט
בהכל.
אז אני ילדה קטנה, אפשר לראות את זה במה שאני אומרת עכשיו כ"כ
טוב. אבל כייף לי ככה, ואולי אם תתן לי זמן אולי אני אתבגר
לגילך ואני אוכל גם להיות בזרועתייך וגם להיות ילדונת עם
דובי.
או אולי,
תהיה הדובי שלי?