ישבתי בחדר עם שני אנשים, אנשים טובים, האנשים שלי , שאיתי.
ואז אחת מהן גרמה לי סוף סוף לבכות, לא בכי רע, הבכי הכי טוב
שיש הבכי הזה שרוצים שיבוא למרות כל העצב והרוע שיש כאן בעולם
הזה.
ואז פרקתי הכל את כל מה שהיה לי בלב מאז שהוא מת, הבן-אדם הזה
שהיה איתי כל כך הרבה זמן, הבן-אדם הזה שהרגשתי בעצמי מוות
בדקה שהוא מת. הרגשתי את זה כמו בובת וודו שלו, כאילו אנחנו
אותו בן-אדם.
ואז השנייה אמרה שזה לא משנה, שהוא תמיד תמיד איתי, שזה לא
משנה אם הוא פה או לא פה הוא עדיין בפנים בנשמה בדיוק באותה
דרך ואז פרצתי שוב בבכי. הכי טוב שקיים, הכי פורקן. הבכי הכי
שמח בעולם.
אז לאנשים החשובים, לאלה שגורמים לאחרים להרגיש הכי טוב בעולם
מתוך העצב והזועה של העולם הזה. תודה! תודה הכי בעולם על העצב
השמח הזה שעושה את האיזון הטוב שנשאר בעולם המסריח הזה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.