"זהו, אה? נגמר. נגמרו החיים?!" הוא לחש לה בשקט. היא הסתכלה
עליו וליטפה לו את הפנים השמנוניות והשמנות. היא נשקה לו על
המצח כמו שתמיד קיוותה שהוא יעשה. הוא הסתכל עליה במבט מתחנן
ומבקש סליחה. היא סגרה את עיניו והוא נשם עמוקות.

הוא היה מין איש שמן כזה. איש שמן ועשיר. היה לו כל מה שאדם
שמן צריך, וגם כל מה שאדם רגיל צריך.
הוא עבד, לא קשה מידי. לרב הוא היה יושב בביתי קפה ומסעדות
ונהנה מההנאות הקטנות בחיים-האוכל.
המרצדס שלו הייתה מבריקה-בדיוק כמהו ושרשת הזהב שלו ניצנצה
לפעמים מהחולצות המכופתרות.
הוא גם לא היה כ"כ נחמד. אולי זה מה שגרם לו להצליח בחיים.
החיים שלו היו די ריקיינים מבחינה חברתית. לרב האנשים שהיה
נפגש איתם היו אנשי עסקים או אחותו כאשר הייתה באה לבקר בארץ.
אבל גם היא הייתה מתעצבנת ממנו בקלות,ובכל פעם שהיא הגיעה לארץ
וחשבה להשאר, היא הבינה בדיוק למה היא עזבה.

האיש השמן מעולם לא היה עצוב בגלל שהיה לבד, הוא היה מרוצה מזה
שיש לו כסף, עבודה ואוכל, כל ההנאות שהוא צריך בחיים שלו... כל
מה שהוא חלם עליו.

אישה אחת, רזה גבוה ובלונדינת, נאה. היתה המזכירה שלו. היא
הייתה יושבת במשרד, ליד המחשב עם חצאיות שכל הרגליים הארוכות
שלה היו חשופות, עונה לטלפונים ומארגנת פגישות. היא בהחלט
הייתה נחמדה, במיוחד אל השמן. תמיד נתנה לו מחמאות כשהוא התעלם
ממנה או התייחס אליה באופן מגעיל בארוחות הצהריים של המשרד
שהיו די מרובות. אבל היא, הבלונדינית לא התפטרה.
כשהוא היה נכנס למשרד היא הייתה מחייכת. כן, היא התאהבה בו.
והוא, הוא שנא את כל מי שסיבבו, חוץ מאת הכסף כמובן. היא הייתה
מנסה לרמוז לו זאת בכל פעם שישבו לאכול או כשאר דיברו קצרות.
הוא כמובן הבחין בזה, אבל היא בכלל לא עניינה אותו, היא לא
הייתה עשויה מכסף.

יום אחד לבלונדינית נמאס, ובאחת מארוחות הצהריים היא אמרה
לשמן: "הלוואי והיית מתייחס אליי קצת אחרת" הוא הסתכל עליה
במבט מוזר, והיא המשיכה "אני בכלל לא אוהבת ללבוש חצאיות קצרות
כאלה, ולחשוף את הרגליים שלי" השמן המשיך לאכול מהבשר "זה הכל
בשבילך" הוא השתעל והסתכל עליה בשוק.
"נו, אז מה יש לך להגיד" הוא הסתכל עליה, משך את הכתפיים וחזר
לאכול.
"לא חסרה לך אהבה בחיים?!" היא הסתכלה עליו, לקחה את התיק
והלכה.
היא לא חזרה יותר למשרד.
האיש השמן נשאר לבד עם הכסף. האמת היא, שהוא לא הרגיש בכלל
בודד.
המזכירה החדשה הייתה נחמדה מאוד, מכוערת, אבל נחמדה. היא קבעה
לו תור לרופא, על דעת עצמה. השמן לא הלך לרופא, אז הרופא הגיע
אליו. עשה לו בדיקות והלך. יום לאחר מכן הוא חזר, והודיע לשמן
שנשאר לו זמן קצר מאוד לחיות.
השמן לא האמין לרופאים, ולכן גירש אותו הביתה לאחר שנפרד מכמה
שטרות חשובים.
ימי החורף עברו בקלות, ואז הגיע הקיץ, השמן השתעל, נחנק ונפל
על הרצפה. המזכירה החדשה ניסתה לעזור ובנתיים הודיעה לחברתה
הבלונדינית לבוא.
הבלונדינית הגיעה והסתכלה על השמן שלה. היא הייתה לבושה
במכנסיים ונראתה טוב מתמיד. השמן הסתכל עליה מלמטה, הוא ראה
כמה שהיא יפה.
היא הניחה את ראשו על ברכיה, ואמרה לו בעדינות:"אני אוהבת
אותך"
וכל מה שהשמן הצליח להגיד לה היה:" זהו, אה? נגמרו החיים"....