וכך באווירה קודרת היוצרת לא נזהרת ושופכת לעולם את הלב הנעלם.

גור קטן שאך הומלט על נפשו אינו נמלט מציפרני יוצרת אכזרית.
גור פיצפון רוצה חלב - אך היוצרת הצוררת רק מושכת בזנב.
היוצרת העיוורת את הגור רק מנערת וזורקת בחוזקה - הגור על קיר
לבן נמרח.

"כמה רגש אקזיסטנציאלי, איזו מריחה פסיכודלית!" מדמיינת היוצרת
כיצד היא מחמאות קוצרת.

הגור כבר מת. העולם נעלם. היצירה בעינה - והקהל מדופלם.
חלב ודבש, חלב ודם, שפע של גורים.
הייתכן שהיוצרת נעלבת מתאכזבת ושוברת 'תכלים?
אין דבר- הן החיה שוב בהריון, אולי תמליט את היוצרת בחזרה אל
תוך חלום.

שכן המציאות קודרת- לגורים לא מוותרת.
ואת עצמה- קמעה קמעה - היא יוצרת מדמעה.