איגבין כרית יעקובו / עיניה |
שחור כמו אחרית לילו של הכפר
וצינה מקפיאה ממנו הלבינה
שריד לטוב שהיה ועבר
ואם היית פוער את עיניה
הדם היה מזדחל מהצד
אותה תחושת בדידות איומה,
אותו רגש שיקד בליבה כסכין חד
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|