דמעות צורבות, בכל עין ועין.
מרגישה אותן, על פניי זוחלות.
בלחות, ברכות.
מרגישה, כי חצי ממני כבר לא נמצא.
כי אתה אותי עזבת.
עזבת ללא בושה.
כשאתה בגדת,
הרגשתי נורא.
האדמה מתחתי שמטה.
העולם עליי חרב.
והכל כמו סיוט,
שמחובר למציאות.
לאמת הכואבת.
לאמת האורבת.
וכשהיית אומר לי,
"אני אוהב אותך".
אני בטיפשותי האמנתי.
כי סתם אותי ניצלת.
ידעתי כי עליי להתגבר,
אך זאת לא הצלחתי.
כי אותך עדיין אהבתי.
את מבטך, את עייניך.
עלייך אני עוד חולמת בלילות.
בלילות קפואים מקור,
מהקור שבלב,
בלב השבור.
הקור הזה אצלי תמיד יהיה.