[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מיה אבידן
/
''המיוחדים שלנו''

כבר מההתחלה הרגיש שירזי שמשהו לא בסדר עם הבחורה שעמדה מולו.
היא הייתה בעלת פנים יפות במיוחד,עיניים ירוקות וגדולות, כאילו
מחכות שמישהו יכתוב עליהן שיר, אף מושלם ושפתיים מצויירות. אבל
השיער הרס הכל, מחלפות עופרת התלויות על ראשה בכבדות, כשהביט
בה לא יכול היה שלא לדמיין אותה מטילה ראשה לצדדים באי רצוניות
מכובד השיער.
הוא החליט כי ינהג בה בנימוס האפשרי ולאחר מכן, כשתצא מבית
הקפה הוא ישליך את קורות חייה לפח האשפה, אחרי הכל, היא תבריח
לו את כל הלקוחות (התפלגות נורמלית של תושבי תל אביב יפו
ממוצעים).
הוא כחכך בגרונו, גירד את ראשו המקריח וסינן "ומה בנוגע לשיער,
הוא נראה לי קצת לא היגייני, יש דרך קלה לאסוף אותו?!"
- הוא שאל את עצמו אם הוא פגע בטקט שלו בזמן האחרון וזה מתנקם
בו כעת במלותיו שבגדו בו אף הן והסמיק מחוסר נעימות.  
היא חייכה אליו חיוך מושלם ואמרה 'אני אוהבת את השיער שלי כמו
שהוא' והסתובבה לצאת מהחנות.
שירזי נאנח אנחת רווחה קולנית ובתוך כשלוש דקות לאחר ש "גברת
מחלפות עופרת" המשיכה לדרכה שכח כי אי פעם נכנסה לראיון עבודה
ב- 'קפה אורות הכרך' שהוא היה מנהלו מזה כשנתיים. בית הקפה
התאפיין בלחמים מיוחדים, מרקים, סלטים אך הייחוד של המקום היה
בתפריט מיוחד בו הוצע "אוכל פועלים" אמריקאי כגון: שעועית,
נקניקיות כבד מתובלות, לחמניות ביס, מאפינס וכו'...
שבוע לאחר מכן, עדיין בחפשו אחר מלצרית ומארחת ישב שירזי
במשרדו כשהוא שותה ספל 'קפה הכרך' המיוחד וקורא את מוסף החיים
הטובים של שבועון לנשים, נשמעה דפיקה חסרת קצב בדלת המשרד,
אופן הדפיקה עורר חרדה בלבו והוא החליט שלא לפתוח את הדלת מיד
אלא להמתין.
הדפיקות נמשכו, בחוסר קצב מוחלט, משמיעות בדיוק את אותה עוצמת
קול בכל דפיקה מה שעורר את פחדיו עוד יותר. בדמיונו ראה אדם
גבוה בעל הבעה מזוגגת על פניו והוא דופק על דלת משרדו של שירזי
בכוונה לחנוק אותו ברגע שיפתח את הדלת.
הוא החל מעביר במוחו את כל חבר אויביו, בעלי בתי קפה שכנים,
ספקים מקופחים ואפילו לקוחות לא מרוצים, עד שהיה משוכנע כי
מעולם לא רכש לעצמו אויב בקנה מידה פלילי. לבסוף, כאשר היה כבר
מכונס בפינת החדר ושיניו כמעט והחלו לנקוש החליט לאזור את מעט
האומץ שרכש לעצמו במהלך שנותיו ולחש: 'מי שם'?
הדפיקות נפסקו ולפתע נשמע קול עדין ונעים: "זאת אני, 'גברת
מחלפות עופרת', תפתח לי בבקשה!
שירזי היה המום, הוא ניסה לשחזר לעצמו, האם בפגישתם הקודמת
כינה אותה כך בקול רם אבל מוחו משך לנבירה ב 'מה לעזאזל "גברת
מחלפות עופרת" עושה בבית הקפה שלו, מה היא רוצה, למה היא דופקת
בצורה כל כך מעיקה בדלת - הוא היה יכול להמשיך עד מחר אבל
"גברת מחלפות עופרת" נכנסה פנימה אל משרדו של שירזי המבועת,
חייכה את חיוכה המקסים, הישירה אליו את מבטה הירוק ואמרה: "אני
מקווה שלא הבהלתי אותך אדוני, אבל רציתי רק להביא לתשומת לבך
שבית הקפה שלך נטוש, אפילו המלצריות החביבות שלך לא נמצאות
כאן, אתה יודע, לא בריא להשאיר קופה ללא משגיח, מבחינה עסקית
אני מתכוונת..."
שירזי ניסה להתעשת, האמת שכבר לא מתוך פחד, כשכבר הבין כי
השיחה אינה הולכת לכיוון פלילי, הוא פשוט לא רצה לצאת אידיוט.
'אה... אני באמת לא יודע למה אין שם אף אחד'. הוא עצר לרגע,
מנסה לחשוב מה לומר לה, ל"גברת מחלפות עופרת" כדי שהמעמד הפתטי
הזה ייגמר מהר ככל האפשר.
הוא קם מכיסאו ופסע אל תוך חלל בית הקפה. "מחלפות עופרת" שייטה
בעקבותיו (רק אז שירזי הבחין בכך שהיא נעולה בגלגיליות מה שהפך
אותה להזויה עוד יותר בעיניו).
בית הקפה היה ריק מאדם, הוא בחן שוב את המקום וראה כי על
השולחנות היו צלחות חצי מלאות וכלים נוספים, עם קרואסונים
חמים, כוסות מלאות כמעט עד סופן וקערה אחת עם מרק הבית בתוכה
(מרק עגבניות מוקרם ובצלצלים יבשים שוחים בתוכו) אשר ממנו
נאכלו 2-3 כפיות בלבד. חלחלה עברה בגופו, בית הקפה נראה כמו
עיר רפאים, כאילו ננטש בו זמנית על כל יושביו בצורה מאוד לא
מקרית.
הוא הסתובב והביט בעיניה הירוקות של "מחלפות עופרת" והיא החלה
לצחקק  בילדותיות ואמרה "צדקת, אני באמת מבריחה לך את כל
הלקוחות..." והחליקה אל מחוץ לבית הקפה, מחוץ ל "אורות הכרך",
משאירה את שירזי לבד בחלל הנטוש אשר בהנהלתו.

קול פיצוץ עז העיר את שירזי משנתו העמוקה, ספל הקפה שלידו היה
קר והעיתון שקרא כנראה נשמט מידיו כאשר נרדם. עד מהרה נזכר
בחלום שחלם והחרדה העירה אותו לחלוטין. הוא זינק מכיסאו ורץ אל
תוך בית הקפה. הקפה היה נטוש כמו בחלום הבלהות. הוא הביט
במאכלים המותחלים שעל השולחנות ורצה להקיא.
שירזי התיישב על אחד מכיסאות הבר ובהה במכונת הקפה.

עשר דקות מאוחר יותר בית הקפה התמלא בסועדים ובצוות המקום, היה
חפץ חשוד סמוך לבית הקפה ופינו את כולם. אחת המלצריות דפקה
בדלת המשרד של שירזי וכשזה לא ענה הניחה כי הוא איננו.
המקרה הזה לא שינה את שירזי אבל הוא גרם לו להבין, שהוא מסיק
מסקנות מהר מדי...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
20 שנה מזוינות
ואני עדיין לא
יודע מי ירה
בג'י אר

חצי תימני לא
מודע לזה שכבר
שנת 2000


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/4/01 23:45
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיה אבידן

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה