Punk's not dead! הוא במוסד גמילה!
היה במילואים, דפק כמה ראשים,
תפסו אותו מ.צ., זונות! מנאייקים!
קיבל 28, ימי מחבוש בפועל,
"ככה", אמר המב"ס, "נשטוף ממך את כל הגועל".

גם כשהיה בסדיר לא הלך בתלם,
יותר נכון, שתל בתלם,
שתל זרעים, גידל שיחים.
וככה, שלוש שנים (בשלישים הפוכים) היה דופק ראשים.
"מדוגם" אצלו הייתה מילה אופציונלית, חולצה בחוץ, דבר בנאלי.
על החולצה הלבנה שמתחת - כיתוב בשחור:
"16/05/2003 - ויהי אור!..."
מתחת לשולי המכנס, נעליים בלי שרוכים,
וגרביים צהובות, עם 6.5 מליון הדפסים.

מוסר ההשכל, עם אתם עוד לא תופסים,
הוא לא להיות עוד גבעול ירוק בעשב,
לא להתכופף בפני הוריקן המערכת!
לא להשפיל פנים - To rage against the machine!
גם אם זה בדברים קטנים!

החודש עבר, והוא השתחרר, עם "הבטחה" לא לגעת בחומר יותר.
למשרד המב"ס אז צעד בגאון, כשבידו בקבוק יין אדום,
לכבוד השחרור ושינוי התדמית, הציע למפקד - הרמת כוסית.
"המפקד אותי אולי לא זוכר, אבל כשאני הייתי בסדיר -
אתה היית מ"פ שריונר.
מחזור מאי 0', השתחררתי בדרגת רב"ט, מ.א. 69-666-31."
לפי הזעם בפניו, הוא ידע שנזכר.
אז הוא הצדיע, הראה לו אצבע משולשת, ואת היין בפניו סטר.
ואז יצא מהמשרד ואת הדלת בטריקה סגר.
המב"ס, בסערת רגשות, הוציא לו סיגר, הדליק לו גפרור...
ובער! ובער! ובער! ובער!